קבלת פנים בעיריה למשתתפי המשמרות

לחש על אזנו הוראות ופנה מיד לדרכו עם יתר השוטרים בני-ליווייתו. בעוד אנו מתקינים עצמנו להסתדר במקום - הופיע ברל כצנלסון. באתי להיות יחד אתכם במשמרת', אמר לנו בפשטות וישב אתנו. כעבור שעה קלה בא למשמרת גם ש''י עגנון, שנתקבל על-ידי ברל בחמימות רבה.

''בזו אחר זו נאספו ובאו משלחות מן העמקים וחבורה גדולה של נוער מ'מחנות-העולים בתל-אביב. המשמרת הפכה להיות רבת-עם. לפתע הופיע יהודה שרתוק (שרת) והביא אתו שי מיוחד :שיר ומנגינה שחיבר לכבוד המשמרת, יהודה קרא את מילות השיר בהתלהבות כבושה, ויחד עם המנגינה פרי יצירתו, נראה לנו השיר כשבועה :

איתן נעמוד במקומנו
כל רוח רעה לא תזיזנו!
,אל מורך, אל עצבת
בלי תכבה האש הבוערת !

''השיר נפוץ אחר-כך ברבים והיה מושר בכינוסי נוער ובקרב הפועלים בכל הארץ.

''השמועה על בואם של ברל כצנלסון וש''י עגנון למשמרת עשתה לה כנפיים במושבה, מיד באו בריצה גדליהו גלר ז''ל ושלמה אנגל יבל''א, מוכנים לעזור ולהגיש שירותם. ולמעשה, לא משו אף הם מהמשמרת כל שעות היום. במרכז המשמרת עמד ברל ואליו נמשכו כבחבלי קסם. זוכר אני, שעגנון אמר : 'אושר כפול נפל בחלקי היום - לקיים בגופי מצוות המשמרת לעבודה עברית ולהימצא יום תמים עם ברל', 'אין אתם יודעים', פנה אלינו, הצעירים, עד מה כולנו חייבים חוב גדול לברל על כל החיים אשר עשינו בארץ מאז ימי העליה השניה'. מפעם לפעם הפליגו ברל ועגנון בשיחה על עניינים מתחומן של ספרות והיסטוריה ומכבשונה של יצירה - ואנו מסביב מאזינים ביראת הכבוד''.

לא בית-מלון

והיה ערב חג-הביכורים. החברים בנקובר, קוזלובסקי ושרייבמן באו מגולחי ראש יפנו אל המפקח האנגלי על בית-הכלא בדרישה לזכויות. התשובה לא איחרה לבוא. בפנות היום הודיעו להם על העברתם לכלא ירושלים. הוא הדגיש : 'אנשי כפר-סבא אינם טובים. כאן מאסר ולא בית-מלון'. יום חמסין לוהט. בכבלים, שניים שניים, יחד עם ערבים הנאשמים ברצח, הובלני לתחנת רמלה

194