לפני כס המשפט, מאת שמעון קושניר
דבר, 5 אוגוסט 1934
(דפים מפנקס)
נוספו החברים *ב ---ר, ק---י, ש---ן מאסיפת-הנבחרים באו לשבת בכלא. היו בליל פתיחת אסיפת-הנבחרים. ב---ל דיבר על מלחמתנו בשרון וב---ר נפרד בדברי סיכום על מצב מלחמתנו.
אל מי דיברנו שם? - אל עצמנו. ובכל זאת טוב שנשמע הדברים.
החברים באו מגולחי ראש ופנו למפקח בית הכלא בדרישות ''זכויות''. נתיני חוץ הם. התשובה לא אחרה לבוא.
כפנות היום הודיע להם על העברתם לבית הסוהר לירושלים. נפרדנו. הופרו התכניות לסידור חיינו והויתנו יחד.
המפקח האנגלי הדגיש את התמרמרותו: - אנשי כפר-סבא אינם טובים. חושבים אתם, כי מגיעות לכם עוד זכויות? כאן מאסר ולא בית מלון. ביום ראשון כבר תביעות... יראו להם את בית הסוהר בירושלים - וידעו!..
- וכה אנשי כפר-סבא רעים?
- אתם מקלקלים את המצב, מפריעים את השלום בארץ.
- וכי באנגליה שלך אין מלחמת פועלים ונותני עבודה?
התרעם המפקח: כמה אנגלים באנגליה וכמה אתם בארץ הזאת? כאן ארץ ערבית ואתם מרגיזים אותם.
השגה של פקיד בריטי קטן, שעינו צרה בנו אפילו בתחום זה של ממשךתו. אמרנו לו:''ארץ זו שמה ארץ-ישראל. כזאת היתה בעבר וכזאת תהיה בעתיד''. לא אבה לשמוע. ''ילמדו אתכם, חכו'' - והלך לו.
היום השלישי לישיבתנו. המשטרה האריכה את מעצרנו עד למשפט, עוד ל-7 ימים. ביקשנו את השופט שיוציאנו בערבות, המשטרה התנגדה לכך. אך לפנות ערב יצאנו - עד למחרת הבוקר בו יהיה משפטנו לפני השופט האנגלי בודילי.
השעות המעטות בין כלא למשפט היה להן טעם מיוחד.
במשמרת גדלה ההשתתפות. באים גם תלמידים, נוער, חברים וחברות מהותיקים. המשטרה החלה לרשום את שמות המשתתפים במשמרות.
בהזמנה למשפט אנו נאשמים לפי סעיף התקהלות בלתי חוקית והסתה למרד.
מסיתים למרד? כן, וכאילו נכונים הדברים: בכל נימי נפשנו אנו משתוקקים למרוד בשעבוד, בתלישות, בהעתקת הגלות הנה. ואומרים של ''מרד'' זה גם ניתנה התחייבות מבעלי השלטון, אלא שבידם לעשות את התחייבותם פלסתר, ולשים כבלים על ידנו.
במסדרון בית המשפט הסתובבו אנשי הועד החקלאי מכפר-סבא. באו, כנראה לסייע בעדות בשעת הצורך.
הכניסונו לאולם המשפט והושיבו אותנו על ספסל הנאשמים. לפי מספרים 1, 2, 3, 4. על השולחן שעל ידו עמדו המקטרגים, קציני המשטרה, מונחים: ערמת אבנים גדולות, כפיסי עץ, בקבוקים, שהמשטרה אספה אותם לסימנים מסעייעים בעדותם. בכפר-סבא אין כלל אבנים כאלו.
מבט השופט - מגבוה, יש לו כבר דעה משל על מצב עניננו. גורמי פורעניות אנחנו. ולא קיבל השופט את דרישתנו לדחות את המשפט משום שחסרים נימוקי האשמתנו, הוא הסתייע במשטרה שהסבירה לנו את האשמה. ובטרם פסק את דינו השופט, הטיף לנו את מסרו.
אני מהרסי הישוב ומחריביו. יש, לדעתו, בארץ גם תופעות יחודיות חיוביות, אולם אנו מפירי השלום וגורמי חורבנו. ובשופט צדק השומר על שלום-הישוב הוא דן אותנו, הפושעים, לעבודת פרך לחדשיים. לבקשתנו שישהררו אותנו לחג בערבות לא הסכים הקצין היהודי. אנו נותנים לאסירינו את כל הנוחיות שיוכלו לחוג במאסר.
אנו מובלים לכלא. הקצין היהודי גוער בנו ומפקד לשתוק. מאיים בכבלים. צדק, לדעתו, השופט בכל. המשפט משפט-צדק ודברי-מוסרו ונעמו לחך.
אלא קציניך ישראל? עובדי ''כוכבים''?
באוטו סגור הובלנו כעבור כמה שעות לבית הכלא ברמלה. ערב שבת, ערב חג, הכניסו אותנו מעבר לשער הכלוא.
בתי הכלא וענויי-מאסר לא ירחיקו אותנו. הם - הכור המצרף.
שמחנו להיפגש עם שלושת האסירים שקדמו לנו במאסר על חטא מלחמתם על העבודה העברית בכפר-סבא.
היה ערב חג הבכורים