| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא
הבטחת חייו של הפועל פריבר, שנגדעה ידו בפתח-תקווה'' . בוועידה זו היה דיון ארוך וויכוח חריף בדבר ייסוד קופת-חולים אשר תבוא לעזרת הפועל במחלתו ובמקרה של תאונה בעבודה· בוועידה לא הוחלט אמנם על ארגון קופת-חולים, אבל הוועידה השניה של פועלי יהודה (חנוכה תרע''ב) החליטה על יסוד קופת-חולים של פועלי ארץ-ישראל.
בספרה ''בטרם שחר'' מספרת אידה פריבר :
''בין הפועלים היו שני צעירים בגיל 17 לערך. עליהם העיקה הבדידות במיוחד, כי היה זה להם החורף הראשון בארץ, וטעם חיי תרבות וקרבת משפחה טרם נשכח מלבם. אך הם קיבלו את המציאות באהבה, וניסו בעזרת דברים פעוטים להמתיק את חייהם ולהקל על עצמם ועל אחרים. כך, למשל, סידרו מין שותפות ביניהם באוכל ובדברי יום-יום אחרים. מדי פעם היו משיגים עתון אן ספר בפרוטותיהם המשותפות. משכרם הזעום קנו עששית נפט, והיא האירה את הערבים החשוכים והבריחה את ה'רוחות' שהתגנבו לנפשם. והיה מעשה פעם, באחד הערבים, כאשר ישב אחד הבחורים והציץ בעתון, קם אחד העגלונים וצעק לעומתו : 'הי, תרבותניק ... כבה את המנורה!' - וכאשר לא נענה מיד, זרק את נעלו לעברו. הנעל פגעה בעששית זו, שהתנפצה לרסיסים. היתה זו אבידה גדולה, כי להשיג עששית אחרת אפשר היה רק בפתח-תקווה.
ימי החורף היו ספוגי קסם. השמים היו בהירים. זוהרים. השמש זרחה. רעננות מופלאה ובושם הצמחיה ריחפו בחלל. אך הם חלפו במהרה. עונת הגשמים הלכה והתחזקה. השמים נהיו קודרים למשך ימים רבים וגשם עז ניתך ארצה. הדרכים שובשו ונהפכו לביצה ענקית. שלוליות התהוו בכל מקום והתעלות התמלאו מים עמוקים. הדרך לנקודת ישוב קרובה היתה בחזקת סכנת נפשות. הקשר עם כפר-סבא נפסק לחלוטין. במשך ימים מספר אזל המזון. במאפיה לא נמצא כל קמח לאפיית הלחם. במהרה הגיע היום שבו רבצו הפועלים על יצועיהם (בגלל הגשם לא יצאו לעבודתם) וכל אוכל לא בא לפיהם. חרדים לבאות טיכסו עצה איך לפתור את הבעיה, אך פתרון לא נמצא.
''הרגשת ייאוש מילאה את הלב. חלף עוד יום ועוד יום ובמזג-האוויר לא חל כל שינוי. אז קמו שני הצעירים, ב. פריבר ונ. גלמן בהחלטה נחושה להביא מפתח-תקווה לחם לפועלים. הם הודיעו על נכונותם זו, אך חבריהם נדהמו ולא רצו לשמוע על כך. הם התנגדו בתוקף, כי ברור היה לכל, שהליכה זו היא
84