| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

סעודת שבת במשפחת יוסף סוסנובסקי

בחזקת סכנה. אך הצעירים התכוננו לדרך. הם עמדו על דעתם, כי לא ראו כל מוצא אחר.

''ביום ההוא התבהרו קצת השמים. הגשם פסק והפועלים יצאו לעבודתם, אם כי הרעב הציק להם מאוד. גם שני הצעירים עבדו, ולכן התפנו ליציאה רק בשעות אחר-הצהריים המאוחרות. הם התלבשו, נפרדו מחבריהם והלכו. מלאי מרץ יצאו את גבולות המושבה.

''תחילה היתה הדרך ברורה להם ואף פחות שובענית, כי הספיקה להתייב מעט במשך יום זה של הפוגה קצרה במזג-האוויר הסוער, השמש התחילה להתגנב מבעד לעננים, אך לאחר שעה קלה הסתתרה שוב ואפרורית ירדה לעולם. הצעירים הספיקו לעבור כברת דרך ארוכה, לפתע התקדרו השמים ואפרורית ערפילית כיסתה את כל היקום, רוחות התחילו להשתולל וגשם עז ניתך ארצה, כהרף עין שיבשו כל השבילים יכוסו מים, שזרמו וגעשו ברעש גדול, הבחורים נחרדו. הם הלכו כעת במהירות כדי להתקדם עד רדת החושה שנתלה כאיום קשה מעל ראשם, האפלה ירדה לעולם במהירות, ובבת אחת כיסה שחור הלילה את הכל. הברקים סינוורן את העיניים והרעמים הרעידו את האדמה, תוהו-ובוהו השתרר ביקום והשיל מורא ופחד בלב, הצעירים התקדמו בדרך-לא-דרך, בכיוון משוער. כדי לא לטבוע בנפרד בתעלות המרובות, הגדושות מים גועשים, החזיקי איש ביד רעהו. רועדים מקור ומרטיבות הלכו מבלי לעצור. הגשם התחזק מרגע לרגע, המים נשפכו בעצמה וזרמו בכוח אדיר, הבחורים שקעו לעתים עד הברכיים, אך הם נחלצו ושוב המשיכו ללכת, שוב שקעו, ושוב משכו זה את זה. בא הרגע, שבו לא יכלו השניים להמשיך, כי לא היה להם הכוח להילחם באיתני הטבע ובחשכה המפחידה, הם צנחו לארץ, הייאוש כבש את לבם ותחושה מוזרה העיקה עליהם. הנה בא הסוף ...

''העייפות שיתקה את אכריהם הקפואים, חושיהם התבלבלו, אך הרגשה אחת פעמה בלבם, הם מוכרחים להחזיק מעמד, למען האחרים המחכים להם והזקוקים להם ברגע זה בכפר-סבא המנותקת, הם אזרו כוח, קמו במאמץ על אנושי והמשיכו ללכת. הם גיששו באפלה, כשלו וקמו שנית,

''לפתע ניתק אחד מן היד האוחזת ונעלם בתוך המים, אחוז חלחלה ואובד עצות עמד חברו וזעק בכל כוחו, הוא קרא בשם חברו אך הקול נבלע ברוח ובגשם המצליף ברעש מחריש אזניים. הנער השתתק וגילה, שהוא בוכה בלא להשמיע

85