|
|||
| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא
|
|
|||
''יצחק שיינפיין קיבל את פנינו וסיפר לנו, כי אדמת כפר-סבא נקנתה על-ידי הברון וחולקה בין איכרי פתח-תקווה כדי שיטעו יערות אקליפטוס וכרמי שקדים. הוא חילק בינינו שתילי אקליפטוס ואנו נטענו אותם סביב הבניין והבאר'',
בית יהודי
לאה, בתו של יוסף סוסנובסקי, מספרת :
ואחרי ישיבה של חודש בפתח-תקווה הלכנו לכפר-סבא לעבוד כפועלים. לא עלה על דעות אבא שנגיע לנחלה. אבא וחיים אחיו קנו במעט הכסף שהיה ברשותם זוג סוסים ועבדו בחריש. היינו המשפחה היחידה במקום והשתכנו באחד מחדרי ה''חאן'' הציבורי. את החדר חילק אבא בפרגודים, חלק למגורים וחלק לעשיית מוצרי חלב, מקצוע שלמד באירקוצק. הוא קנה חלב מהערבים בסביבה וייצר חמאה וגבינה ואותם הוביל ליפו למכרם לדיירי נווה-שלום, תחילה על-גבי חמור ולאחר מכן על עגלה רתומה לסוס. הנסיעה - יותר נכון ההליכה אחר העגלה - ארכה שמונה עד עשר שעות.
''וביתנו היה בית יהודי וחרף כל הקשיים והתלאות היה יום השבת קודש לעיון בחומש וללימוד. כל השבוע אפינו לחם ולכבוד שבת אפינו חלות. בכל ימות השבוע הואר הבית במנורת נפט ובליל שבת הודלקו פתילי שמן וגם נרות שבת, אם היו כאלהו''.
ראשי המשפחה היו הנשים
מרים אוסטשינסקי רעיתו של אליהו אוסטשינסקי מספרת :
''שלוש שנים גרנו בראשון-לציון, אליהו בעלי ושמואל אחיו. אותו זמן קנו שמואל ואליהו 300 דונאם אדמה בכפר-סבא ועל אליהו הוטל התפקיד להכשיר'' את הקרקע לנטיעת כרמי שקדים. עברנו לפתח-תקווה. אליהון עבד כל השבוע בכפר-סבא וביום ששי לפנות ערב חזר הביתה לפתח-תקווה. ילדינו, אפרים ושלומית, למדו בבית-הספר של פיק''א. כל העול של החזקת הבית וחינוך הילדים היה מוטל עלי, כי אליהו היה כל הזמן בכפר-סבא ובא רק לשבתות''.
ראשי המשפחה היו הנשים
''הקדחת אינה מחלה''
בשנת תרס''ז (1907) עבד זמן-מה בכפר-סבא דוד בן-גוריוו והוא מספר במכתב אל אביו :
''פתח- תקווה כ''ח אייר תרס''ז. ''יקירי !
''מאחרי הפסח אני עובד פה. חאוויר צח ובריא כאן מבפתח-תקווה כי כפר-סבא
''הקדחת אינה מחלה''
69