| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

פנינה שיינפיין, בתו של יצחק שיינפיין, מספרת :

''כשהגיע אבא לאותה אורווה לא היו שם לא העובדים וגם לא סוסיהם. אבא קבע שם את משכנו ומכמה ארגזים וקרשים התקין לו דרגש לשינה, שולחן וספסל. מפעם לפעם היה הולך לפתח-תקווה ברגל לקנות מזון. תנאי חייו הקשים לא הרתיעוהו מלחתור בעקשנות להגשמת חזונו לייער את הסביבה, לטעת בה חורשות מצילות ולשנות את צבע הגבעות מצהוב לירוק.

''ראשית עיסוקו היתה הנבטת זרעי אקליפטוס במנבטות שהכין ליד האורווה. כשהגיעו הנבטים הרכים לגובה הדרוש החל להעבירם לעציצים, שקנה בלוד אשר היתה ידועה אז כמרכז הקדרות. בפח היה שואב מים מהבאר ומשקה את השתילים. משתילים אלה ניטעו כל חורשות כפר-סבא והידועה ביותר היא חורשת פסקל ,

חג נטיעות

משה דרויאן מספר :

''בט' ו בשבט של שנת 1906, בהיותי ילד בן תשע, הודיע לנו המורה, כי נערוך טיול לכפר-סבא ולשמחתנו לא היה גבול. המורה רסטובסקי שכר עגלה וצמד סוסים ויצאנו מפתח-תקווה לכפר-סבא דרך ביצות הירקון, שכיסו את האיזור. למי שלא נתנסה בכך קשה לתאר מה פירוש חציית הביצה בחודש שבט,

בזמנים שבחם לא חיי כבישים, לא גשרים ולא אוטובוסים. רק בעזרת עצי האקליפטוס אפשר היה לעבור בביצות.

''הגענו לשבע הטחנות, מקום שבו היו הערבים טוחנים את החיטה בטחנת קמח המונעת בכוח מי הירקון, ומשם ניתן היה להמשיך בדרך סלולה שנקראה על-שם השולטאן התורכי עבדול חאמיד. היא יצאה מיפו, הגיעה עד כפר-סבא הערבית וגבלה בכפר-סבא העברית מצידה המזרחי. אחרי הביצות היתה אדמת חול שעליה בנויות כיום ירקונה, גני-עם ומגדיאל. אדמה זו היתה אדמת בור מכוסה עשבי בר ושיחי בלוט לרוב, ששימשו את הערבים ומקניהם.

''המשכנו בדרך ולא ראינו כל זכר לכפר-סבא. המורה, שהחל חושש שמא תעינו בדרך, החליט לשלוח לפני כולם שלושה ילדים מצויידים במקל ובמטפחת לבנה! שבעזרתם יאותתו לשאר אם יראו בניין כלשהו. בדרכנו הגענו לגבעה) שבה נמצאים כיום רחוב הרצל והבריכה (ומשם ראינו לפנינו בניין אבנים ולידו ערימת חול, וידענו כי זוהי כפר-סבא. אותתנו לפי המוסכם וכולם הגיעו אל הגבעה וממנה אל כפר-סבא.

68