| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא
שהשומרים של אבו-קישק יבואו. לאמיתו של דבר, אין הם צריכים לבוא. שמו של אבו-קישק בלבד - כבר הוא שומר. הרי כל האדמות האלה שלו היו. אם אבו-קישק אחראי כאן, לא יקרה כל רע. כל השודדים הם שלו. כל אלה שמעתי מנותן העבודה שלי. הוא סומך עלי ומאמין לי. הוא רוצה שאעבוד אצלו תמיד'. ''שלום לייש חש אותה שעה, שלבו של מכירו אינו הולך עם שיחתו זו, שכן היה מהמהם למקוטעין, מפליט מלים סתומות, ומשתעל, כביכול, ויורק לצדדין וחוזר ורומז רמזים תוך כדי שמחה פורצת ונחנקת,
''אמר שלום : ,אני רואה בך שאינך כתמול שלשום. אתה רוצה לומר משהו אחר, שונה משאמרת. דבר מפורשות'.
''היה זימלר כאילו נתפס במעשה לא הגון. חזר והמהם מתוך היסוס. לבסוף התאושש ואמר :
,אבל נכון - ניחשת, אבל - הייתי רוצה לחלק אתך שמחתי, אבל זה עדיין סוד גמור. לך אני מגלה אותו, אבל רציתי בטובתה כי אתה פועל טוב כפי שאני מכיר אותה ובכן, שמע נא היטב'. עכשיו הנמיך קולו יותר, כאילו עלול כאן מישהו להקשיב לסודו הכמוס : ,בעל-הבית שלי הבטיח לי למכור לי, ולעזור לי לקנות ממנו, עשרים-וחמישה דונאם, ואפילן חמישים דונאם מאדמתו בכפר-סבא, יש לו כאן הרבה מאות דונאמים, אבל הוא ימכור לי במחיר הקרן והריבית שעולה לו - בלי שאני אצטרך לשלם בכסף מזומן, אין לי כסף מזומן אבל הוא ינכה לי כל חודש משכר עבודתי - אפילו יעזור לי להתיישב במקום, אל תספר לשום איש, זה עוד סוד גמור. אבל אני מייעץ לה שתבקש מפסקל שלך שגם הוא יעשה לך כמו שבעל-הבית שלי עשה לי, בעל-הבית שלי אמר לי, שגם פסקל יעשה כמוהו, ואנחנו נהיה כאן המתיישבים הראשונים, אני מייעץ לה זה כדאי מאוד. אבל, אתה יודע ? המקום הזה, אם רק ימצאו בו מים, אפשר יהיה לנטוע בו הרבה פרדסים, כל דונאם מהאדמה הזאת יהיה שווה הרבה כסף, עשרים נפוליון ואפילו שלושים נפוליון, אבל אנחנו נשלם רק נפוליון אחד. הם שילמו רק שבעה פראנקים, אני יודע זאת מאנשים נאמנים, אבל לא חשוב כמה שילמו הם, לנו ימכרו בנפוליון אחד כל דונאם, בפתח-תקווה מוכרים אדמה כזאת בחמישים ואף ששים נפוליון הדונאם. אבל אם יימצאו גם פה מים, יהיה כמו בפתח-תקווה',
''וככל שהלה הרבה להסתודד להתלהב ולהסביר, הלכה ורבה בנפשו של לייש הסלידה וגבר הרצון לברוח מהאדם המאושר הזה. אך לאן יברח בשממה זו,
61