| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא

בחשכה זו ? וכך הוסיף לשמוע דברי התפעלות של חברו, תכניותיו ומגדליו העולים מעלה מעלה, עד שסיים בעליצות : ,תראה, עוד נהיה פעם מעשירי כפר-סבא,.

,הגיעה השעה לשכב לישון', אמר לייש וקם ממושבו לתור עצמו מקום משכב.

אותה שעה ידע שלום בלבו, כי תשובתו להצעת האגרונום תהיה שלילית. מנוי וגמור איתו לדחותה. לא, הוא לא ישתעבד לרוב הטובה, שהאדון פסקל אומר להשפיע עליו. - - -

''מה שעבר על שלום לייש בשלושה וארבעת הימים הראשונים חזר עליו כל ימי שהותו בכפר-סבא, ואין להוסיף עליהם אלא ביקורו במושבה בשבת הראשונה.

''הסדר שנקבע לביקורי שבת של הפועלים היה כזה : שני הפועלים היהודים קיבלו רשות לעזוב את העבודה בערבי שבתות, ולא בשעת הצהריים כפי שחשבו תחילה, אלא כשעה ומחצה לפני הצהריים, כי היום קצר ולפניהם רכיבה של שתי שעות ומחצה עד פתח-תקווה. בזאת הכירו גם הבעלים, אלא ששילמו אותו יום שכר חצי יום, כדי שזמן הרכיבה יהיה חציו על חשבון נותני העבודה וחציו על חשבון הפועלים. הערבים העובדים בסימון היו מקבלים שכרם לפי שעות העבודה, חוץ משניים, אחד אחד לכל בעל, שהיו נשארים במקום לשמירה, ואילו העגלונים שבהם היו חורשים עד הצהריים ולאחר מכן נוסעים למושבה ומביאים מספוא לשאר הימים שנשארו עוד לחרישה, מקבלים שכרם בעד יום שלם וחוזרים לכפריהם עד עלות שחר ביום הראשון , כדי להגיע לאורוותו של נותן העבודה בפתח- תקווה בטרם אור ולשוב משם למקום עבודתם בכפר-סבא.

''בערב שבת יצאו שני בחורינו משדות עבודתם כשעה וחצי לפני הצהריים.

החמורים, שכבר היו רגילים בדרך זו וידעו כי מעתה מריצים אותם לישוב היהודי, היינו לאבוס מלא יותר, הרימו פעמיהם, כאילו גם להם שמור בגן-עדן שכר שמירת שבת, כראוי למין החמורים. וכך הגיעו בחורינו לפתח-תקווה בשעה שאפילו המהדרים שבמהדרים עוד לא יצאו לקבלת שבת. - --

''פנה והלך אל אלכסנדר. מצאהו סרוח על דרגשתו, שקוע במחשבות או בגעגועים ואולי בשעמום - מי יודע לב אדם צעיר במלוא אונו כשהוא בודד? שמח אלכסנדר לקראתו שמחת אמת, כאילו הביא עמו משהו לגאולת הנשמה.

''שלום לא השתהה הרבה ואמר : 'אלכסנדר יקירי, הרי ידעת, כי יהודי צעיר צריך לנשק הגנה כיהודי חרד לטלית ותפילין'.

פרץ הלז לתוך דבריו בצחוק התינוקי והחל מגמגם באידיש שלו :

62