וכך היו ''נוסעים'' ודוחפיים את ה''גראהם''.

התחבורה

שלוש מחלקות

במכונית היו שלוש מחלקות : הנוסעים במחלקה הראשונה ישבו על ספסל ממש, במחלקה השניה ישבו על כדי חלב ובמחלקה השלישית - קצתם עמדו על-יד הנוסעים של המחלקה השניה וקצתם הלכו אחרי המכונית. כשהמכונית היתה מגיעה להר היו נוסעי המחלקות השניה והשלישית מקבלים פקודה מבעל המכונית, שהיה גם הנהג, לרדת. נוסעי המחלקה השלישית היו צריכים גם לדחוף את המכונית בכל מקרה ששקעה בבוץ. הנסיעה לתל-אביב נמשכה משעה 4 בבוקר עד 8-7 בבוקר ולפעמים עד 1 בצהריים.

בשנת 1926 , אחרי שקישניובר הפסיד את כספו בשירות זה והפסיק את שירותו, נעשתה שותפות בין דוד לוונברג מכפר-סבא ובין האחים אלישוב ממגדיאל על שירות בין כפר-סבא, רעננה, עין-חי, מגדיאל ותל-אביב. בין העובדים בשירות הזה היה גם מ. שפירא והוא מספר :

''ההכנסות העיקריות של השירות היו מהובלת החלב מהמושבות. הללו לתל-אביב. נקנו שני 'גראהמים' גדולים, הרכיבו שני ארגזים ארוכים והיו יוצאים מכפר-סבא בשעה 3 בלילה עם החלב של ארבע מושבות. הנוסעים היו יושבים על-פי רוב על כדי החלב, כי הכדים היו תופסים את רוב שטח המכונית. בדרך חזרה מתל-אביב היינו לוקחים אספקה לבהמות, קמח וצרכי מכולת בשביל הסוחרים, והנוסעים היו מסתדרים על גבי האספקה או הקמח.

''בחורף היתה הנסיעה נמשכת מ-3 בלילה עד 1-12 בצהריים, ולפעמים גם ימים מספר. במקרים רבים היו הנהגים משאירים את המכונית שקועה בבוץ והולכים יחד עם הנוסעים ברגל הביתה, מהלך 15-10 ק''מ בגשם.

''בשנת 1928 רכשו כמה נהגים מתושבי השרון מכוניות קטנות והציעו נוחיות רבה לקהל הנוסעים, שהיה רגיל לנסוע על הכדים או על שקי האספקה. הנוחיות במכוניות הקטנות לא היתה כה גדולה בהשוואה לתנאי זמננו, אבל במכונית ישנה בת ארבעה מושבים היו מסתדרים בנקל שמונה עד עשרה נוסעים.

416