הפרדסים מפועליהם הערבים, המצב של חוסר העבודה הכרוני שלנו נעלם וכתוצאה מכך משתפר המצב הכלכלי. לעומת זאת אנו נמצאים לפתע בקו ההגנה הקדמי של המושבה.
''לילה לילה אנו מותקפים על-ידי ערבים משטחי הבור שמעבר לפרדס דיסקין. חברינו מצווים על עירנות ושמירה מוגברת, וזה אחרי יום עבודה בפרד- סים, בבנין ובמשק העצמי שלנו. המצב הזה נמשך עד אשר באה אלינו הצעה, שנתאחד עם קיבוץ 'הנוער הציוני' מפתח-תקווה לקראת מפעל התיישבותי בעמק זבולון. אחרי התלבטויות רבות מוכרעת ההצעה בחיוב. בכוחות משותפים אנו מקימים את קבוצתנו, קבוצת אושה אשר בעמק זבולון ''.
בקיבוץ ''השומר הצעיר'' הטרנסילבאני היו 70 חבר וחברה. השידוך עם קיבוץ ''המגשים'' מגאליציה עלה יפה והחברים הרגישו טוב במובן חברתי.
קרוב לשנה הצטופף הקיבוץ הזה על שטח בן דונאם בתוך המושבה, שכבר היה מכור, שטח הקרקע שהובטח לו על-ידי הקרן-הקיימת טרם היה בידיה.
לבסוף פקעה סבלנותם של חברי הקיבוץ והם החליטו לעלות על שטח הקרקע המיועד להם על אחריותם. בסוף שנת 1933 העביר הקיבוץ את מטלטליו לנקודה החדשה (אדמות מאטנר), בין גן-חיים וגן-השרון ובשכנות לצופית ולקלמניה. בעלי הקרקע הקודמים, הערבים, שיסו בן כמה קבוצות בידואים, והם נטו את אוהליהם על אדמת הקיבוץ. במשך כמה שבועות היה הקיבוץ בסכנת התנקשויות תמידיות, עד שהעניינים סודרו.
חברי הקיבוץ ניגשו להקמת המחנה. הוקמו חדר-אוכל גדול ושני צריפים לדירה. אולם סערה גדולה, שהתחוללה בליל 1 במאי 1934 , החריבה את המחנה כולו. כל הצריפים נהרסו ומהאוהלים לא נשאר זכר. הרוח סחבה גם את מרבית החפצים של חברי הקיבוץ והנזק הגיע ליותר ממחצית רכושו של הקיבוץ. ''הקיבוץ הארצי'' והסוכנות היהודית נחלצו לעזרה והקיבוץ שוקם.
הקיבוץ עבר למקום התישבותו החדש דן במצודת אוסישקין בגליל.
411