תלמידי בית-הספר ''בר-אילן'' בשעה הפסקה

החינוך התיכוני

בשנת הלימודים תש''א (1941), נפתחה ליד בית-הספר ''אוסישקין'' כיתת- המשך ט' ובשנת הלימודים תש''ב (1942) הוקם על יסוד החלטת ועד ההורים ובהסכמת המועצה המקומית בית-החינוך תיכון מלא בן ארבע שנות לימודים. לשתי הכיתות החמישיות נתקבלו 61 תלמידים, מהם 28 מכפר-סבא והשאר מכפר-מל''ל, מרעננה, מרמתיים, ממגדיאל, מצופית, ומשאר ישובי הסביבה.

בארבע השנים הראשונות לקיומו של כיתות-ההמשך, למדו בכיתה ט' 100 תלמידים ובכיתה י' 54 תלמידים, כמחציתם מישובי הסביבה. מסיימי כיתה י', שהיו מעוניינים להמשיך בלימודיהם, נאלצו לעשות זאת במוסדות חינוך שונים בערים שבקרבת מקום. המכשול העיקרי בדרכם היה העובדה, שכיתות-ההמשך לא היו מאושרות על-ידי מחלקת החינוך של כנסת-ישראל. דבר זה הכביד מאד על התלמידים, שביקשו להתקבל למוסדות, אף כי רובם הצליחו בבחינות.

לקראת שנת הלימודים 1945 הכירה מחלקת החינוך בכיתות-ההמשך ובכך הוסר המכשול העיקרי שהפריע להתפתחותו של בית-הספר.

מכשול זה סולק, אך נותרו מכשולים וקשיים אחרים. העוסקים בפיתוח החינוך במקום הצליחו להטביע את חותם החינוך לעבודה ולערכיה על בית-הספר ועל חניכיו ולהפיח בהם מרוח תנועת העבודה. הדעה הכללית, גם בין אלה שהתנגדו לזרמים בחינוך, היתה, שעם התבגרותו של הנוער יש הכרחו שבית-החינוך יהיה נתון לפיקוח מלא של זרם העובדים, כדי להבטיח את ייחודו החברות והחינוכי. הדבר הוגדר בחוזר ראשון ששלחו הנהלת בית-הספר וועד ההורים לכל הורי התלמידים. בחוזר זה נאמר, שמטרת בית-הספר לחנך תלמידים ברוחה המיוחדת של תנועת העבודה וערכיה.

במכתב מיום ח' בניסן תש''ו (9.5.1946) הודיע מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי לכנסת-ישראל, ד''ר מ. סולובייצ'יק, כי בישיבתו מיום 10.4.46 החליט הוועד המנהל לאשר את קבלת בית-הספר התיכון לפיקוח המחלקה,

351