הנחה אבן-הפינה לבית-הספר אוסישקין
הציע לי לעבוד בבית-הספר העתיד להיווסד, ועד שיסתדרו העניינים - לגור בביתו וללמד את שני בניו ובתו. וכך היה המועמדת הראשונה לזכות במקום עבודה בכפר-סבא.
''הסכמתי לתנאים אלה, ואמנם, אחרי זמן מה נפתח בית-הספר בביתו של מר שפירא. היה זה חדר גדול מאוד והיו שולחנות ארוכים וספסלים. מחלקת החינוך שלחה מירושלים את מר נתן זוטא, בוגר סמינר בית-הכרם. הוטל עלינו בתנאים קשים מאוד לרכז את ילדי המתיישבים, 17-15 במספר, בלי מכשירי לימוד ואפילו בלי ספרים. הילדים היו מכל הגילים. חילקנו אותם לפי גיליהם והשכלתם לקבוצות. מכיוון שהילדים כבר ביקרו בבית-הספר בפתח-תקווה, הרי כל אחד הביא איתו את ספריו, אך ספרי אחיו הגדול. הלימודים התנהלו לרוב על-ידי שיחות. כדי שלא יפריעו איש לרעהו לימדנו את הקבוצות בנפרד ליד השולחן הארוך, כל אחד בקצה אחר של החדר, כשהמורה עומד בראש השולחן ומשני צידיו ראשים מלאי תבונה, מרץ וחיים. משכורת לא קיבלנו, כי הקופה היתה ריקה. ועד המתיישבים דאג לשלם בעבור החדר שכל מורה קיבל וגם ארוחה חמה קיבלנו פעם ביום בבית הקצב, אך שפע הבשר הוגש לנו על לוח בלתי-מהוקצע, בלי לחם, כי מצרך זה היו מביאים מפתח-תקווה ולעיתים היה חסר.
אותו חורף היה גשום מאוד; הגשמים היו ממש טרופיים ולא פסקו''כשבועייים. כפר-סבא הקטנה נותקה מתל-אביב ומפתח-תקווה. הלחם אזל, גם המספוא לבהמות עבודה הלך ואזל, בהפוגות שבין גשם לגשם היו המתיישבים יוצאים לרחוב היחיד ומחליפים רשמים על הגשם, אך איש לא התאונן'',
אין ודאות בנוגע לעובדות על המחזורים הראשונים, אך ניתן לקבוע, שבתקופה הראשונה של בית-הספר, בשנות ה-20, סיימו בו את לימודיהם 12 תלמידים (חמישה בנים ושבע בנות). ברוב שנות קיומו של בית-הספר עבדו בו המורים מאיר אדיב, שהיה מנהלו ושמשי כאחד, מנחם מנדלסון, שלומית אוסטשינסקי (רעיית שמואל זלינגר) וגם רבקה גרוס. קדמו להם בתקופה קצרה מ. אבי-שאול
337