המחזור הרביעי של בית-הספר עם ארבעת מוריו

התלמידים בנו סוכות

הילדים, אשר שבו עם הוריהם למושבה ההרוסה והשדודה ולא מצאו מקום לבית-הספר, החלו לומדים תחת אחד העצים הענפים שבמגרשו של יצחק שיינפיין. נמצא מי שסיפר לילדים על בית-הספר בסוכות שבחורשה, שבו למדו ילדי הגולים, ומיד נתעורר יצר הבניה. למה לא נעשה כמותם - אמרו, ועשו - הלכו לחורשה והקימו סוכה גדולה. ''משנסתיימה הקמת הסוכה'' , נזכרת רבקה זטלר, '' חרתנו על גבי עץ באותיות גדולות : 'כאן בית-הספר'. ''

משהגיע החורף היה הכרח לעזוב את הסוכה, וכל בית-הספר, שמנה פחות מ-20 ילדים, עבר לתוך אחד החדרים שבדירת ריזנבך ואחר-כך לבית סקיבין. משכן קבע ראשון שנמסר לרשות בית-הספר היה חדר בביתה של משפחת וינברג (עודנו עומד ברחוב הרצל) לאחר שהותקנו בו דלתות וחלונות, שנעקרו בידי הפורעים. רק כעבור שנה זכו התלמידים ל''דירה מרווחת'' בת שני חדרים בבית משפחת סוסנובסקי ובה עשו התלמידים שתי שנות לימודים - שמונה כיתות בשני חדרים, ארבע כיתות בכל חדר. שני מורים נתנו שיעורים לכל אחת מהכיתות, שהיו בנות שניים-שלושה תלמידים. אחרי שנעשו שיפוצים בבית הציבורי, אשר שימש לפני כן אכסניה לפועלים ולבהמות והוא הותאם לצרכי מוסדות שונים - ועד המושבה, המקווה, הדואר - עבר אליו בית-הספר ונשאר בו עד סוף שנות ה-30.

על הקשיים שניצבו לפני המורים הראשונים מספרת בלה ראב :

''בשנת 1920 עליתי ארצה עם משפחתי היא משפחת שריבמן. אחרי שסיימתי את לימודי בסמינר על-שם לווינסקי בתל-אביב נודע לי, כי תושבי כפר-סבא הותיקים חוזרים למושבתם ההרוסה לבנותה מחדש. החלטתי כי אוכל להסתדר במקום זה.

'' בין המתיישבים היה עולה מיוחד במינו דינאמי מאוד, ציוני מחרבין, דובר עברית רהוטה, נלהב וגם בעל תודעה יהודית, מר ילינסון-עמרמי, שעמד זמן מה בראש המתנחלים והיה המארגן, והדובר שלהם לפני הסוכנות בדרישות לעזרה כספית להדרכה ולתמיכה בבית-הספר העתיד לקום במקום. עמרמי

336