שהיה איתו לעבר אנשי הכנופיה, ששכבו במחסה השיחים. הוא הספיק לירות שתי יריות וכדור פילח את ליבו. הוא נפח את נשמתו מיד. עתה היו כל שמונת הפועלים מופקרים למרצחים, ומטר יריות ניתך עליהם. הם נפלו איש על רעהו וניסו להינצל מאחורי דפנות המכונית.

היה דרוש אומץ לב כדי לצאת לקרב גלוי עם כנופיה חבויה במקום כה בטוח, אבל שלושה יצאו - ברוך גורביץ, פייבל אופוטוב וראובן שטראוס. אבל עם התקרבם למקום, נוכחו לדעת כי אין תועלת בעזרתם. אחד מהם חש בחזרה לקרוא לעזרה והשניים האחרים המשיכו לרוץ לעבר המכונית. הערבים כיוונו עתה את רוביהם אל מול המצילים. ברוד גורביץ כבר היה קרוב למכונית וכאן השיגהו כדור. הוא נפגע בראשו ונהרג. ראובן שטראוס אמר להימלט, אך בקפצו מן המכונית פגע בו כדור והרגו. במכונית השתרר שקט. הפצועים פרפרו ביסוריהם. המרצחים יצאו מן המחבוא, ניגשו למכונית, נוכחו במו עיניהם, כי הדבר נעשה וחזרו. דבר זה הציל את הפועלים שלא נפצעו, כי הם היו מוטלים בתוך המכונית תחת גופותיהם של חבריהם הפצועים. הם שכבו ללא ניע כמתים וזה הצילם ממוות ודאי.

קורפוראל אברהם דרויאן, שהיה בתקופת המאורעות אחראי על תחנת הנוט- רים הרשמית בכפר-סבא, סיפר, שתוך כדי היריות הגיעו למושבה שני משוריינים, אשר ליוו כדרכם בתחילת המאורעות את השיירות שעברו דרד כפר-סבא לצפון. הנוטרים היסבו את תשומת ליבו של הקצין ליריות וביקשו ממנו ליווי למשמר שלהם. כשהגיעו למרחק של כ-00 5 מטרים ממקום ההתרחשות, עצר הקצין והודיע, כי זה הגבול בין נפת יפו לנפת טול-כרם וכי אין לו רשות לפעול שלא בתחום נפתו. אחרי משא-ומתן ממושך הסכים הקצין, שהאחראי על המשמר יתקדם יחיד אל המקום, כשהוא מובטח מן העורף, ואם יתחדשו היריות יתן חיפוי לאחרים מן הנשק שברשותו.

היריות לא התחדשו ולא היה צורך בסיוע. אבל המראה שנתגלה במקום האסון היה מחריד. מתים ופצועים התבוססו בדמם זה אצל זה, רק משהבחינו בעזרה המגיעה פתחו החיים בקריאות לעזרה. שושנה לזנסקי שנפצעה בירכה, מתה בבית-החולים. הפצועים האחרים היו מנחם פניכל ומרדכי פרוהלינג. ארבעה לא נפגעו - שושנה גרינברג, מ· ניימן ש. וקסלר ונתן סעדיה. הפצועים והניצולים הועברו אחד אחד למכונית צבאית, שהעבירה אותם לכפר-סבא. בדרד טיפלו בהם

294