נוטרים בתחנת משטרת כפר-סבא

ד''ר ברודינסקי, ד''ר פוגל, ד''ר בורג, וד'ר זוסמן. מכונית של מגן-דוד-אדום, שבאה לכפר-סבא, העבירה את הפצועים לתל-אביב.

כאשר חזרו אנשי כפר-סבא להעביר את גופתו של בלקינד, מצאו במקום את הקצין מוחמד אפר מקלקיליה, שבא לערוך את החקירה הראשונה. משום מה אמר הקצין לחפש את התרמילים בכיוון ההפוך לזה, שלדעת הכל ממנו באו. לפי בקשת קורפוראל א· דרויאן, פקד עליו קפטן הצבא לחפש את התרמילים בכיוון ההפוך. הוא פנה אל שיחי הצבר ומיד מצא את התרמילים. נתפסו שני ערבים, ושרוולי חלוקו של אחד מהם היו מכוסים בחול. מטוס צבאי נשלח לסייר בסביבה וחג פעמים אחדות בטיסה נמוכה מאד. לבסוף הצניח פתקה ובה נאמר, כי אינו מוצא דבר.

אחרי חצות הלילה נורו יריות תכופות לכל אורך גבולות כפר-סבא. בלילה ירו שוב על משק '' האוצר''. הטרנספורמטור החשמלי נתקלקל ונפסק הזרם לבאר. בשבת הובאו למשק מן המושבה מי שתיה לעובדים ולבעלי-החיים.

מאיר בלקינד, בן למשפחת בלקינד הבילו''יית, נקנס חדשיים לפני הירצחו בעוון נשיאת אקדח בלי רשיון על אף טענתו שהוא נמצא בקביעות במצב של סכנת נפשות. הערבים השכנים, אשר התיידדו עם מאיר, באו אליו במשלחת וביקשוהו לפנות את המקום, כי נודע להם שכנופיה מבני קלקיליה החליטה לרצוח אותו ואת כל אנשי המשק. תשובתו היתה, שכל עוז הוא חי לא יעז איש לדרוך רגלו בגבולות המשק. לא עזרה גם דרישת המשטרה לפנות את המקום. לקצין ענה : ''רק על גופי יצליחו הערבים לבוא אל המשק''.

הרצח הזה שבוצע לאור היום ולעיני האחראים לבטחון, זעזע את הישוב ''כולו. התגובה היתה אחידה - האחריות לרצח נופלת על הבריטים, האחראיםלבטחון הארץ, אשר מונעים מאנשי הישוב החזקת נשק לשם התגוננות.

במאי 1948 , עם כיבוש כפר-סבא הערבית, ניסו חיילינו לכבוש גם את משק ''האוצר'' ולא עלה בידיהם. ושוב רוותה אדמת ''האוצר'' דם יהודי. המשק נמצא בידי הערבים עד תום מלחמת השחרור וקביעת נבולות חדשים. משק ''האוצר'' נשאר במדינת ישראל, והאדמה היא בתחום כפר-סבא.

ההתקפות נמשכות

295