מקום. בינתיים הגיעו עוד גאפירים אחדים. הם לקחו את חיימוביץ למשקי אחרי העזרה הראשונה, שהוגשה לחיימוביץ על-ידי ד''ר ברודינסקי (שנסע בליוויית גאפירים), הוא נשלח לבית-החולים בתל-אביב. במשך כל הדרך אמר, שהוא מקווה כי יישאר בחיים. ברגעי חייו האחרונים ביקש למסור שלום לכל החברים''.

בשעת חיפוש העקבות נמצאה הפצצה שנזרקה על השומרים והוברר, כי לא התפוצצה משום שנפלה כשהפתיל למטה. עקבות רוצחי חיימוביץ הוליכו לכפר מיסקי, שעשרות מתושביו עבדו בפרדס זה. מושל המחוז הטיל עונש קיבוצי וגירש אחדים מתושבי כפר מיסקי למשך שנה. הוא אמר :

''אמש נמצא יהודי, הרוג על-ידי אנשי הכפר שלכם. הצעדים הובילו לכפר. כל הזמן היו יריות והתנפלויות מאדמותיכם. לפי מנהג ערבי, אם קורה איזה דבר והצעדים מובילים לכפר - כל הכפר אשם. אתם יודעים שפתחתי משרדים בכל המחוז, כדי לשמוע את תלונותיכם ולמען היטיב את מצבכם. אני אב לכם ודואג לפלחים, אבל אתם אשמים, ואני מטיל עליכם עונש. הפעם אני מחרים 100 שקים שעורה, 20 שקים חיטים, שני גמלים. 20 איש מכם אני שולח למאסר לסרפנד למשך שנה. אם להבא יקרה איזה דבר דומה לזה בסביבתכם אטיל עליכם עונש חמור יותר'',

מיד לאחר קריאת פסק-הדין ניגש הצבא לגביית הקנס, אסף את היבול שנמצא בכפר ואת הגמלים ולקחם לטול-כרם. גם 20 הכפריים נשלחו מיד מן הכפר.

חיימוביץ הובא לקבורה בלוויה גדולה בכפר-סבא ושוטרים מכל מושבות השרון הולכים בראשה. ביום השבעה למותי הוקמה בתוך גינת הפרחים בפרדס שלידו נפל מצבת זיכרון ועליה חקוק : ''דמי יחיאל חיימוביץ, שנתן את חייו על הגנת רכוש עברי וכבוד הישוב''. אולם מצבת זכרון זו ניתצה ונופצה כעבור מספר שבועות.

יחיאל חיימוביץ היה בן 24 בהירצחו. ילד קטן בא לארץ. עוד בצעירותו קיבל עליו תפקידי שמירה והגנה, הלך למקומות סכנה והיה מהראשונים שהתנדבו לשמירה ושהצטרפו לגאפירים.

מאחר שהתנועה בין דרום הארץ לצפונה התנהלה עד אז דרך קלקיליה וטול-כרם, נתנו המאורעות את אותותיהם בראש וראשונה בדרכים אלו, ועם פרוץ המהומות התנהלה התנועה דרך כפר-סבא בשיירות מלוות משוריינים של הצבא הבריטי. יום-יום בשעות הבוקר התאספו עשרות מכוניות ברחובה הראשי של

292