קורס ראשון לחברי "ההגנה"

מקרה רצח של יהודי, החלטנו לפעול על דעת עצמנו. סיפקתי אקדח למולדבסקי והוא יצא לפעולה, אבל נרתע, מתוך שלא מצא עוז בנפשו לפעול ללא אישור מאיזו סמכות שהיא. פעם אחרת, לאחר שנהרג יהודי בירושלים ( 2.4.32) החליטה קבוצתנו (חייכמן, מולדבשקי ואני) להגיב, אבל בו ביום בא אלי מולדבשקי וסיפר, שכבר באה תגובה על מעשה הרצח. דבר זה עורר בנו התלהבות, אם כי לא ידענו למי לייחס את התגובה.

ייסוד סניף אצ''ל

''בא חשביעי של פסח תרצ''ג (1933). בחתנפלות על מצעד בית''ר היו חברי סניף 'ההגנה' בגוש כפר-סבא ובראשם קרלנבוים (אלמוג). לאחר מאסרו של סטאבסקי, ובייחוד לאחר מאסרו של איש פלוגת בית''ר בכפר-סבא, רוזנבלאט, היה ברור לנו, כי יש כאן עניין בעלילה על תנועתנו ולא נוכל לחמשיך לשתף פעולה עם המעלילים. פרשנו מן 'ההגנה' ואירגנו את סניף 'הארגון הצבאי הלאומ' בכפר-סבא. כן יסדתי סניף בפלוגת בית''ר בהרצליה. קיימתי קורס סננים, הייתי מפקד הסניף והיו לנו שתי יחידות : כ-60-40 חברים בכפר-סבא, מחציתם אנשי פלוגת בית''ר ומחציתם בני איכרים - חאחים זטלר, יהושע כהן ואחרים. מספר החברים בשני הסניפים כאחד עלה לאחר זמן מה. היה ברור לנו, כי אצ''ל אינו זהה עם בית''ר ויש מקום באצ''ל גם ללא-בית''רים. טענתנו בעת ההסברה בין חחברים היתה בעיקר, ש'ההגנה' מתנהלת בבטלנות. אין יחס ראוי לעניין. באצ''ל השתדלנו, שלכל חבר בתוכנו יהיה נשק אישי. החברים נעזרו לשם כך בקופת חסכון שארגנו. חגענו לכך שבסניף כפר-סבא היה מספר הכלים כמספר החברים. והסניף שלנו היה, יחסית, העשיר בין כל סניפי הארגון. הנשק היה מרוכז וחבוי במחסן כללי. בנוסף על הרובים, שהיו הנשק העיקרי, היו גם אקדחים. ועם פרוץ מאורעות 1936 היו גם שלושת תת-מקלעים. קנינו נשק מערבים ותיקנו אותו. המחסנאי, אחי מנחם ז''ל, היה עוסק בהכנת רימונים מצינורות (הוא מצא את מותו בהרכיבו רימון כזה, בקיץ 1936 ). כן יצרנו רימוני רובה. הנהגנו אימונים בכדורים חיים.

''עם ראשית פעולתו החלטנו 'לסחוב' את אחד חמחסנים של 'ההגנה'. טענתנו, היתה, שבהיותנו בני המושבה, יש לנו חלק בנשק זה, שנקנה ונאגר בכספי המושבה. לאחר שבא חמחסן לידינו, תתברר לנו עד כמה היתה שמירתו מוזנחת. הרובים לא היו ראויים לפעולת והיו זקוקים לניקוי ולתיקונים. נתבענו

288