כינוס ראשון לחברי ''ההגנה'' עם הרמטכ''ל הראשון רב-אלוף יעקב דורי וישראל גלילי
כינוס ראשון לחברי ''ההגנה'' עם הרמטכ''ל הראשון רב-אלוף יעקב דורי וישראל גלילי
''הקבוצה שלנו המשיכה לתבוע פעולת תגמול, מתוך הנחה שהמנטליות הערבית מבינה את עניין התגמול (נקמת דם) ואי-תגובתנו מביאה אותה ליחס של בוז וביטול לגבי הישוב היהודי. בסביבות כפר-סבא היה הבטחון לקוי חדשים רבים לפני פרוץ המאורעות. בפברואר 1936 נפצע ביריות שומר ברמת-הכובש, צבי חריפקא. ביקשנו אישור לפעולת תגמול מן המרכז ונתקלנו בדחיה. לאחר רצח גלותמן (בראשית מרץ 1936) תבענו שוב אישור לפעילה ושוב דחו אותנו. לאחר רצח חזן ודננברג, ב- 15 באפריל, לאחר דין-ודברים נתנו לי שני כלים. יצאתי מיד לרמת-גן, אנו רכבנו על אופניים ולא פגשנו ערבים בדרכנו, אלא רק מעבר לפתח-תקווה. ניגשנו לצריף בדרך לרמתיים. היו שם שני ערבים. הם התגוננו באלות. ירינו בהם.
'' כשהחלו המאורעות ביפו, ב-19 באפריל 1936 , והארגון לא הגיב עליהם תיכף ומיד, עורר הדבר תרעומת גדולה בין בחורים מן השורה. חברי הארגון תבעו פעולות, ואמנם, מפעם לפעם היתה ההנהגה מאשרת פעולות בודדות, בירושלים או בסביבות תל-אביב. אלא שנתברר, כי היה בהן רק עניין של פתיחת ונטיל ולא קו מדיני-בטחוני מפורש. תהומי גם טען, שהבחורים עדיין אינם מוכשרים לבצע פעולות מעין אלה והצביע על כשלונות שונים.
''עם ארגון 'ההגנה' במושבה נתגלע סכסוך. 'ההגנה' קבעה קו שמירה, שעבר על הגבעות מסביב למושבה, בתוך הפרדסים. אנחנו טענו, כי איו לשמור מתוך המטעים, משום שבהם יכולים הערבים להסתנן ולמצוא מחסה, ויש צורך לקבוע את העמדות על גבול אדמות המושבה. ואמנם, אנו קבענו אותן על איזור מוגבה בגבול המושבה ממש, סמוך לאדמות הערבים הבלתי-נטועות. כך נתהוו שני קווי שמירה, זה של 'ההגנה', בפרדסים על הגבעות, וזה שלנו, על גבול אדמות הערבים. במידה מסויימת סמכו אנשי 'ההגנה' על אנשינו, שישבו בקו הקדמי. ואמנם, הוכיח מאורע מעציב שאירע בימים ההם את צדקת הנחתנו. לילה אחד
289