מפני דרכי שלום ויתרו אנשי כפר-סבא על הזבח, אך לא על הפיצויים, והם שולמו במטבעות זהב. משפחת ההרוג לא קיבלה כופר נפש בנה.
אנשי פתח-תקווה נחלצו לעזרת כפר-סבא המותקפת, דתיים קנאים, איכרים מחרימי הפועל העברי ופועלים. אבל אחדים מחשובי פתח-תקווה לא שכחו אף בשעה גורלית זו את חשבונותיהם עם הפועלים.
דוד בן-גוריון מספר ב''האחדות'' :
''כשבאו לכפר-סבא ונודע שהשומר העברי נשבה, פנו אחדים מגדולי פתח-תקווה לפועלים העבריים בדברים : היכן הדגל שלכם (הרמז לקריעת הדגל הלאומי בפתח-תקווה באותם הימים). יבוא נא עכשיו ויציל את חברכם. יחס זה גרם, שבמקום לשחרר את השומר השבוי - והיה בידי בני המושבה לעשות זאת - פנו לשלטונות ולקונסולים''.
גם יעקב רבינוביץ תיאר את המאורע ברוח זו ב''הפועל הצעיר'' :'' מי מאיתנו חשב על דבר היחס של האיכרים אלינו בשעה שהלכנו למקום המערכה?''
ההתנפלות של קלקיליה על כפר-סבא פרסמה את שמה בעולם היהודי. המקום היה ידוע כמקום עבודה מרוחק מהישוב ולא היו בו בתים למגורים. בדיונים במוסדות הציוניים הוחלט לשים קץ למצב לא-נורמאלי זה. ועוד בסוף אותה שנה (1910) נתקבלה הודעה מבנק אפ''ק על הלוואה לצורך בניית 12 הבתים הראשונים.
בשנות מלחמת העולם הראשונה היו תושבי קלקיליה שותפים נאמנים לכל פעולת הרס והשחתה בכל הפורענויות שפקדו את הישוב. ההתנפלויות הגיעו לשיאן בפרעות מאי 1921 . ערביי קלקיליה היו הראשונים שהצטרפו להתפרעות, שפרצה ביפו, בסיסמה : ''עולים על פתח-תקווה ושורפים כל מה שבדרך אליה'', ואמנם, שני הישובים, כפר-סבא ועין-חי (כפר מל''ל) נחרבו.
כשנה לאחר שהושלם שיפוץ הבתים, שחרבו בימי מלחמת העולם, וחודשו המטעים והשדות, שוב נחרב הכל. יומיים לאחר הפרעות ביפו עוד המשיכו הפועלים הערבים לבוא לעבודה במטעים של כפר-סבא. אולם ביום השלישי בבוקר,
275