השומר העברי השני שמואל איתן

כשעה אחרי תחילת העבודה, הגיעו שליחים מיוחדים מקלקיליה ומכפר-סבא הערבית ודרשו מכל העובדים הערבים למהר ולשוב לכפריהם, ואל המשגיחים היהודים צעקו : ''עוד מעט נבוא אליכם ונשחט את כולכם וניקח את רכושכם''.

אחד מאנשי המקום, נתן רפופורט, מיהר להודיע על כך לוועד ההגנה בפתח-תקווה, כי בגלל מספרם הקטן איו להם אפשרות להתגונן. קדמה לכך אסיפה סוערת מאד בענייו ההגנה על כפר-סבא ועין-חי. תושבי הנקודות שלחו צירים לבקש מאת תושבי פתח-תקווה את עזרתם, כי להם עצמם אין די כוחות מגינים וגם נשק אין להם. עם זאת הדגישו הצעירים, כי תושבי כפר-סבא ועין-חי לא יעזבו את מקומותיהם ויהי מה, אולם דעתם של ועד ההגנה ושל יתר הנאספים היתה, שאין לערער ולפורר את מעט הכוחות שישנם בפתח-תקווה ולשלוח מהם לכפר-סבא ולעין-חי, והציעו לצירי שתי המושבות להעביר את כל הנפש והרכוש לפתח-תקווה ואת הבתים עם הגרנות להשאיר בידי הגורל. באשמורת הבוקר, אחרי ויכוחים סוערים, נתקבלה דעתו של ועד ההגנה על ליבם של צירי כפר-סבא ועין-חי ובאותו בוקר יצאה מפתח-תקווה שורת עגלות ריקות בליווי משמר של רוכבים מזויינים להביא את כל אנשי כפר-סבא ועין-חי, אותם ואת בהמתם ואת רכושם.

ועד ההגנה הסביר את סירובו להגיש עזרה בכוח-אדם ובנשק בכך, שלפתח-תקווה הגיעו ידיעות על הכנות גדולות בקלקיליה ובכפרי הסביבה לעלות על פתח-תקווה ולהחריבה כליל, אותה ואת הישובים היהודיים שבדרך אליה. בדרכם לפתח-תקווה הצטרפו אל גולי כפר-סבא המעטים מתושבי עין-חי שנשארו במקום. ליד אדמות אבו-קישק נפתחה אש על השיירה, אך כולם הצליחו להגיע בחצות-הלילה לפתח-תקווה בריאים ושלמים. למחרת היום כבר הודיעו הצופים שבגבעות, כי להבות אש ועשן רב נראים מכפר-סבא.

חרדתם של אנשי פתח-תקווה היתה מוצדקת. הפורעים הגיעו בשעריה והתפתח קרב עז ובו נפלו ארבעה מאנשי ההגנה, בהם איש כפר-סבא, נתן רפופורט.

שבועות אחדים לאחר שנרגעו הרוחות נסעו מתנחלי כפר-סבא אל ישובם והמחזה שנתגלה לעיניהם היה מחריד. כל הבתים הועלו באש בידי הפורעים וכל אשר נשאר בתוך הבתים לפני צאתם של המתיישבים נשדד או נשרף. גם במטעים היו חורבן והרס גמורים. משלחת מתושבי כפר-סבא, דב סקיבין, פנחס מאיר ושלום כהן, ושלום שטרייט מעין-חי, נתקבלה אצל הנציב העליון, סר הרברט סמואל, והוא הבטיח להעניש את הפורעים וגם לדאוג לתשלום פיצויים.

276