אותם', גמר. אני ניחמתיו ואמרתי, שאמנם יש להעניש פושע, אולם בדין ולא בעשיית דין כל אחד לעצמו.

'' אחר-כך נודע לי, כי זייד הבדואי, שהבחין בסכנה הגדולה הנשקפת לנו, דהר על סוסתו לפתח-תקווה והזעיק את תושביה לבוא לעזרת היהודים''.

ודב סקיבין מספר בזכרונותיו :

''השעה שעת בוקר מוקדמת של שבת נחמו ואנחנו כולנו בבית-הכנסת. והנה בא רץ והודיע, שהערבים מקלקיליה התנפלו על כפר-סבא. ר' דב ימיני, הידוע באדיקותו, פנה אל הרב אורלנסקי הקשיש, והוא התיר לנסוע ברכב ולהגן על היהודים ורכושם בכפר-סבא. בראש השיירה רכבו ר' אברהם שפירא ופרץ פסקל. כולם מזויינים ברובים ובמקלות. כשהגיעה השיירה לחורשת האקליפטוסים שבכניסה לכפר-סבא ראו מרחוק ערבים מחמרים נוסעים עם שלל הביזה, שקדים ירוקים וחפצים אחרים באמתחותיהם. אחרים, שראו אותנו מגיעים למושבה, ברחו לכל עבר. בבניין עצמו מצאנו סימנים ברורים של מעשי הפורעים - שמיכות וכרים קרועים ומפוזרים, היבול וכלי העבודה נשדדו.

''בעוד השיירה עושה את דרכה לכפר-סבא יצאה משלחת של אישים אל הקונסול הצרפתי להודיע לו על הנעשה בכפר-סבא. הקונסול שיגר מברק לקונסטנטינופול ובו נאמר : ,קלקיליה מתקוממת'. מיד נשלחה פקודה לשכם לשלוח כוח משטרה לקלקיליה. גם הקונסול הרוסי התערב לטובת נתיניו היהודים ודרש שחרור מיידי של השבויים. השייך של קלקיליה, אחמד הולאל, וראש החמולה של ההרוג, שבאו לנהל משא-ומתן עם היהודים ולקבוע את מחיר הדם, הסכימו אחרי דיון קצר לשחרר את השבויים. בינתיים נהיה לילה ולמחרת כבר הגיעו השוטרים ובראשם קאימקאם, כדי להשליט סדר בעיירה. הפעולה הראשונה היתה העברת שני השבויים לרשותו של הנכבד עבדול ראזק, ואברהם שפירא ועמו כמה צעירים נסעו לקלקיליה כדי להביא את השבויים לביתם' .

בעלי הזכרונות מספרים, כי מאורע זה של פרעות ביהודים טמן בחובו אפשרויות מבטיחות לפקידים התורכים להוציא ''בקשישים'' מהיהודים. אך ההתערבות הדיפלומטית של הקונסולים של אוסטריה, צרפת ורוסיה מנעה זאת מהם. ביחוד נהנה מהטיפול בעניין הקונסול הרוסי, שניתנה לו הזדמנות להגן על היהודים ולפגוע על-ידי כך בריבונות העותומאנית ומיד הגיע שליח מיוחד מביירות ובתיווכו הוסכם על מתן פיצויים לנפגעים שסבלו נזקים, ועל השייך מקלקיליה היה להביא לכפר-סבא כבש לזבח שלום, כמנהג הארץ.

274