הסוסה, וקבוצת ערבים, רובים ארוכי קנה, אקדחים ואלות בידיהם, צצו ותפסוני בכוח רב, עד שההיאבקות עמם נראתה לי בגדר שגעון.

''כששאלתי אותם מה קרה ענוני : 'הרגת את הזנדיק בכרם השקדים'. כשניסיתי להתגונן מההאשמה לא זכיתי אלא למכה בפי מקנה רובה ודמי נשפך על חולצתי. ערבים מזויינים בנשק ובאלות נהרו מכל צד וסבבו את הבית, ואני חסר תושיה. אחד הרים את אלתו והורידה בכל כוח תנופתו על ב. פ., שישן בתנוחה ישרה על המרפסת, עטוף בשמיכה, הוא קפץ בצעקת כאב. האספסוף פרץ את דלת מגורי משפחת סוסנובסקי, היכו את הישנים, גזלו ושדדו מכל הבא ליד. ידי היו כבולות מאחורי גבי ולא יכולתי אלא להוכיחם על שפלותם ולהכות נשים וילדים חסרי מגן. 'אנו נתיני חוץ, והקונסול שלנו (הרוסי) לא ינקה אתכם'. השודדים כלאוני בבית המגורים והעמידו שומרים עלי.

''שומרי הסכים לקחת אותי למטבח ומהחרכים שבין הלווחים ראיתי את ההרוג מוטל על הקרקע ; כף ידם השמאלית של השודדים על החזה, מכים עליה ונשבעים לנקום את נקמת המת מאיתנו, היהודים.

''הובלתי כפות-ידיים, הולך אחרי העגלה, שעליה הובל ההרוג וחיים סוסנובסקי לצידי. פלחים מזויינים רבים פרצו אחד אחד, באיומים, בנשק, בחירופים ובקללות. פתאם הועברנו לפני העגלה, היבטתי אחורה וראיתי ערבי ענק רץ ורובהו בידו. הוא קרב אל העגלה, התנפל על העגלה ומירר בבכי בקול שאגה. היה זה אחי המת ומחשש שירצח אותנו העבירונו לפני העגלה.

''בכפר הוכנסנו לבית-ההארחה של בית האב אחמד הילאל, מתנגדו של עבדול ראזק ידידי, שביקרתיו לאחרונה. שוחררתי מכבלי. חיים נפל על הרצפה. שני ערבים התקרבו אלי. אחד מהם אמר לי : 'עכשיו אהרוג אותך' והחל להוציא פגיון מחגורתו. דחפתי את תריס האשנב ופרצתי החוצה. בחצר עצרוני ואחרי התייעצות קצרה הובילוני למתבן בנוי אבנים וכלאוני על מנעול ובריח. חיים חש באבטיחים שמורים בתבן, שבר אחד ואכל. לפנות ערב בא אחיו של השייך אחמד הילאל, התחנף והבטיח שכל רע לא יאונה לנו וביקש ממני בכל לשון של בקשה לכתוב פתק לאברהם שפירא ששלום לנו. הבנתי שדברים בגו ומילאתי את בקשתו. מאוחר בערב הביאו לנו אוכל ועבאיות להתעטף בהן ילקחו אותנו לבית-ההארחה. הגישו לנו קמח. אחר, פתח השייך אחמד הילאל, שהובהל משכם, בתוכחה נזעמת נגד הכלבים, על שפלשו לכרמנו היום ובזזו את ביתנו. הוא ביקש ממני סליחה והצדיק את העונש לאלה שעלו על אדמתנו בכוונה רעה. ,הרוג

273