שר החוץ משה שרת מתקבל על-ידי ראש המועצה

התיישב בכפר-סבא ומיד נכנס בכל כוחו ומרצו לעבודה ציבורית ובה המשיך עד לשנת 1951.

ראש המועצה המקומית הראשונה היה נציגה הבולט של ההסתדרות בכל המאבקים על זכות אזרח לפועלי המושבה ועל ייסודה של המועצה המקומית. הוא היה מיוזמי הקמת מפעל המים הקואופרטיבי במקום ועמד בראשו כל הזמן. נבחר לציר אסיפת הנבחרים והיה ממניחי היסוד לפעולה התחוקתית של כנסת ישראל ושל השלטון המקומי.

הבא כיום לכפר-סבא רואה מרחוק שפע אורות ובבואו בשעריה הוא מוצא ישוב מפותח ומשגשג. אולם הזוכר את כפר-סבא משנות ה-30 הראשונות יודע, כי לישוב זה לא היו התנאים להתפתח ולהתקדם. לא זו בלבד שלא יכול היה להיות מרכז עירוני, אלא היה ישוב שולי, שכן היה קרוב למוקדי השנאה, לגבול קלקיליה וטול-כרם מזה ,לכפרים טירה וטייבה מזה. לא היו בו דרכים סלולות, והדרכים שהוליכו לישוב היו משובשות ונתמשכו על גבעות, כך שבמרחק של כמה עשרות מטרים אי-אפשר היה לראות את מה שנעשה הלאה מזה. הישוב נראה שקוע עמוק בעמק הנחבא. היה זה ראש המועצה המקומית הראשון א. קרו שהעלה את הרעיון, ואף ביצע אותו על אף הסתייגותם של רבים, ליישר את ההרים והגבעות שבדרך הראשית - כיום רחוב וייצמן הנאה.

''כיום, כאשר לבי טוב עלי ואני מטייל להנאתי ברחובות המושבה ובשכונותיה ומבטי מלטף את גבעותיה ועמקיה, ואני זן את עיני בנוף הנהדר של המושבה, פרדסיה ,מטעיה, שדות הירק, כרי הדשא וערוגות הפרחים, שומעות אזני מכל השפע המלבלב והרענן הזה את שירת החיים והצמיחה של המושבה הזאת'', אמר לי אברהם קרן באחד הימים של החודש שבו מלאו לו 70 שנה.

הוא נולד ב-1889 בקוסוב שבמורדות הרי הקרפאטים. משחר נעוריו התמסר יחד עם מיטב אנשי הקהילה לעניין הציוני. ב-1908 עלה לארץ ועבד כפועל חקלאי ברחובות ובפתח-תקווה. ב-1911 יצא את הארץ לסטניסלבוב (גאליציה) ושם פעל בהקמת מוסדות תרבית וחינוך ובהקמת גימנסיה עברית. הצטרף לתנועת ''ההתאחדות'' (''פועלי ציון צ. ס.'') וארגן מפעלי מלאכה להכשרה חלוצית.

בשנת 1913 נשלח כציר לאסיפה למען השפה העברית, שהתקיימה בעת הקונגרס הציוני ה-11 בווינה. ב-1924 נבחר מטעם ''ההתאחדות'' לוועד הקהילה בעירו. בסוף 1925 , אחרי הכשרה עצמית באחד ממפעלי המלאכה בעירו, הגשים את שאיפתו ועלה שנית לארץ יחד עם אשתו שרה ובנו בן השנתיים-וחצי. היה

254