נציגי ציבור בישיבת מועצת העיריה

ממייסדי קבוצת שילר, שקיבלה את הכשרתה החקלאית בקבוצת קריית-ענבים, וב-1927 התיישב בכפר-סבא, רכש בה חלקת קרקע, נטע פרדס בו עשרה דונאם ועיבד אותו בעצמו.

בכפר-סבא מצא א. קרן כר נרחב לפעולה ציבורית ומשקית. המקום נמצא בתהליך של התאוששות אחרי פרעות 1921 . השירותים היו מוזנחים. קומץ קטן של מתיישבים סבל מחוסר מים בימי הקיץ ומשטפונות בחורף. המושבה היתה חשופה ללהט השמש והחולות צרבו רגליים. עם התחלת נטיעת הפרדסים ובואם של פועלים עבריים התארגנה קבוצת עסקנים לשנות את פני המושבה.

לאור מנורת נפט קטנה נערכה האסיפה הראשונה של קומץ קטן מתושבי המושבה ובה הוחלט להעלות גג על קירות הבית הציבורי, שעמד חרב מאז פרעות 1921. בעזרת כוחות השכנוע שלו ושל חבריו חצליחו להפעיל לראשונה מוסד חדש, הוא ועד המושבה, שהיתה עד אז בכיסיהם של אחדים מן המתיישבים.

ב-1925 נבחר א. קרן לראשונה לוועד המושבה ולהנהלתו וב-1930 היה בין יוזמי הקמת מפעל המים הקואופרטיבי שהפך במרוצת הזמן למנוף משקי לקידומה של המושבה, בהשפעתו נטעו כמה מבני עירו חלקות פרדס בכפר-סבא והן עובדו בהשגחתו.

עשר השנים הבאות היו שנות מאבק בלתי-פוסק, החל במאבק על זכויות לפועל, דרך המאבק הגדול והממושך של העבודה העברית וכלה במאבק על כיבוש הנהלת המושבה מידי קומץ בעלי בתים אפוטרופסים, שגילו צרות-עין וצרות- אופק בקידומם של המושבה ושל הפועל העברי. ב-1939, כשנבחר לתפקיד ראש המועצה המקומית מטעם סיעת ההסתדרות (למועצה נבחרו גם שלמה אנגל, מיכאל הלנברג, פנחס קוזלובסקי, ברוך כצנלסון ומאיר פומרנץ), החלה עבודת הפיתוח בתנופה גדולה. הונחו חיסודות לתכנון המושבה, נסללו כבישים ראשונים ומדרכות וברחובות ניטעו עצים ונשתלו גינות נוי. הוקמו מוסדות תרבות וחינוך תקינים לדור הצעיר. המועצח המקומית של כפר-סבא היתה הראשונה בארץ שהקימה במסגרת מוניציפאלית שיכונים לעולים מעפילים ולפועלים. המועצה בנתה את בית-היולדות וביזמתה הוקמו בית-החולים 'מאיר' ומבנים לפיתוח התעשיה.

תוך כדי פעולה מוניציפאלית מבורכת, נבחר א. קרן, ב-1944 , כציר לאסיפת

255