הפסז' החדש של ריזנבך

לעזרת הממשלה במלחמה נגדנו. ורק זאת אנו יודעים, שתשלום הוצאותיהם יחול עלינן, על הרוב המכריע של התושבים, שאינם רוצים בהם ואינם זקוקים להם. אם יש צורך בשמירה - הציבור יקבע אותם וישא בעולם.

''לו יכלו להשיג לכך את הסכמת כל הצדדים - היינו גם אנו מסכימים לוועדה זמנית, שתפקידה היחיד יהיה - ולמשך זמן קצוב וקצר ביותר (שבועיים- שלושה) - לעבד חוקת בחירות, שעל פיה תסתדרנה מיד בחירות למועצה המקומית'' .

באוקטובר 1936 הפתיעו השלטונות את המושבה בהצעת חוקה למועצה המקומית. בדיון הראשון שהיה לנציגי הסיעות עם השלטונות התברר, כי רוב סעיפי החוקה מכוונים לצמצום מספר הבוחרים ותחום השיפוט של המושבה. אולם אחד הסעיפים בהצעה היה מינוי המועצה הראשונה לשלוש שנים על-ידי הממשלה.

ההסתדרות קיבלה את דבר הקמת המועצה המקומית אבל התנגדה בתוקף לסעיפי החוקה שקיפחו את ציבור הפועלים בזכויותיו. בדצמבר 1936 פורסמה חוקת המועצה המקומית ובה שינויים חשובים באשר לזכות הבחירה ולתקופת כהונתה של המועצה הממונה (הופחתה ל-18 חודש). לעומת זאת צומצמו מאוד גבולות המושבה, וכל שכונות הפועלים וריכוזי מגוריהם הוצאו מתחומה. שמונה מתון 16 גושי הבתים שהיוו את המושבה הוצאו מתחומה וביניהם הגוש שכלל את שלוש שכונות הפועלים וגוש אחר, מיושב כמעט כילו פועלים. רחובות שלמים בותרו. כ-200 משפחות נשארו על-ידי כך מחוץ לאזור השיפוט ובהם תושבים ותיקים, שהיו מראשוני בוניה של המושבה.

המאבק עם השלטונות הגיע עד לפני הוועדה המלכותית (''ועדת פיל'' ). בעדותם של שלושת נציגי ההסתדרות, ברל כצנלסון, דב הוז וגולדה מאירסון (מאיר), לפני "ועדת פיל' נאמר :

"שלטונות המנדט מראים בהקמת מועצות מקומיות נטיה ברורה להוצאת שכונות הפועלים מתחום סמכות השיפוט המקומית, שהן שייכות לה באופן טבעי".

כדוגמה בולטת לטענה זו הצביע דב הוז על כפר-סבא, ''בכפר-סבא '' , אמר הוז, "נקבעו תחומי הסמכות של המועצה המקומית באופן כזה, שחלק הגון משכונות העובדים של ההסתדרות, או הרחובות המיושבים בעיקר על-ידי פועלים

221