משמרת ליד פרדס, בין היושבים המשורר ש. טשרניחובסקי

נפתולי הפועל העברי

בשנים 1934-1930 חלי תמורות גדולות בכפר העברי. שטח הפרדסים גדל מ-60,000 דונאם בשנת 1930 ל- 150,000 דונאם בשנת 1934. במקביל נוצר במושבות מחסור פועלים עקב ריבוי התעסוקה בעבודת בניין הערים ובגלל צמצום העליה. בשנות הגיאות הללו החריף המאבק על עבודה עברית במושבה. גידול שטח המטעים במושבות לא הביא מאליו להרחבת העבודה העברית בתוכו. 4,000 היה מספר הפועלים העברים בשנת 1930 וכזה בקירוב נשאר גם בשנת 1934 .

עם הפריחה הכלכלית נוצר במושבה מצב של מחסור חמור בידיים עובדות. נטיעת הפרדסים החדשים עלתה על המשוער. במיוחד החריף המחסיר בפועלים במושבות ובמשקים שהקפידו על עבודה עברית. עמדות, שנרכשו לפועל העברי במאמצים עצומים, הועמדו בסכנה של הישמטות מידיו.

גורמים אחדים היו בעוכרי העבודה העברית במושבה, הגורם הראשון היה מדיניות ממשלת המנדט, שהיתה מכוונת לצמצום מלאכותי של העליה. העליה הישמה בסד ומיכסות העליה, שהיו נקבעות כל ששה חדשים, קוצצו בידי הממשלה בצורה אכזרית. הסוכנות היהודית דרשה 14,780 רשיונות עליה כמכסה לאביב 1933, אך הממשלה העניקה רק 5,500 רשיונות. הממשלה התעלמה ביודעין מעקרון כוח הקליטה של הארץ, שקבעה לעצמה במדיניות העליה שלה. הנה, כוח-הקליטה של הארץ נתעצם, אך גידולה הכלכלי התעכב בגלל צמצום העליה, והממשלה עומדת ומתכחשת לעקרון כוח-הקליטה, בולמת את העליה ומעכבת את גידול הישוב העברי.

צמצום מלאכותי זה של העליה הביא להצפת המשק העברי בעבודה ערבית. הפריחה הכלכלית הזרימה אל הארץ רבבות פועלים מחורן שבסוריה ומעבר. הירדן, והממשלה לא שמה כל מכשול בדרכם. שערי הפרדסים העבריים נפתחו לפניהם לרווחה. התחרות מצד הפועלים הזולים והבלתי-מאורגנים החריפה מאד ואף מושבות, שהעסיקו עד אז רק פועלים עבריים, התחילו מנהיגות עבודה משותפת של פועלים ערביים ועבריים.

ובינתיים, בעודה מתירה ביד רחבה את כניסתם של המוני ערבים מן הארצות השכנות, אסרה הממשלה מלחמה אכזרית על כל פליט עולה, שהעז לעלות לארץ ללא רשיון. הציד על התיירים, שנשארו בארץ אחרי תום תקופת השהות המותרת, נתעצם והלך. הופיעו מלשינים ונערכו חיפושים. מדיניות זו העמידה את

166