האריזה, הברירה, העטיפה והנגרות ייעשו בידי הפועלים מהחוץ (ערבים). מועצת הפועלים ראתה בכך נסיון ראשון לנשל את הפועלים העבריים מעבודת האריזה במשק היהודי, נסיון שהתפשט אחר-כך גם בעבודת הקטיף. נסיון זה עורר כעס רב בקרב ציבור הפועלים וגם בחוגי המעמד הבינוני, שחשש להפסד מקורות הפרנסה.

''חלילה לכם, איכרי השרון'', כותב ''דבר'', !.מושבות השרון הינן מקום מקלט בטוח לעבודה עברית. זיעת הפועל העברי מפרה את האדמה העברית הזאת וחרפת המושבה הישנה אותה לא הכתימה. והנה אורבת סכנה למבצר זה. הפרדסנים בכפר-סבא עומדים לחתום על חוזה למכירת הפרי לסוחר ערבי ובחוזה הובטחה העבודה העברית רק בקטיף ובסבלות בלבד. צפויה, איפוא, סכנה גלויה, שכל שאר העבודות תישמטנה מידי הפועלים היהודים בלב מושבות השרון. הסכנה הזאת, הרת התוצאות והסיבוכים, תיתקל בהתנגדות כולנו, גם לא היו נעולים שערי העליה. הפעם, לא כל שכן.

''עבודה עברית במושבות המטעים שבשרון היא אחת מהמשענות המועטות, היא עוגן הצלה, היא כבשת הרש. לא ניתן לבקוע פרצים בה. הישוב כולו, הציונות כולה תדרוש מהאיכרים, שיצרם השיאם לעבור על דעתם והכרתם, לזכור את אשר לפניהם ולחזור בהם בעוד מועד''.

לא רק בכפר-סבא, אלא גם בשאר מושבות השרון, גרם הדבר זעזוע גדול ונערכו כינוסים מיוחדים של פועלים. בכינוס מועצת הפועלים ברעננה השתתפו חברי הנהלת הוועד הלאומי, יצחק בן-צבי ואברהם אלמליח, ובו נבחר ועד פועלים משותף לשרון.

בפגישת נציגי פועלי השרון הוחלט להוקיע את מעשה ההרס של קבוצת איכרי כפר-סבא, שבחתימתם על חוזה מימכר הפרי, בלי להבטיח עבודה עברית מלאה, נעלו את הדלת בפני הפועל העברי והמיטו על מושבות השרון את חרפת ההתנכרות לעליה עברית. בפגישה נקבע, כי צעד זה נעשה על אף התראות ציבור הפועלים ואזהרות מוסדותיו. הכינוס הכריז על נכונותו להמשיך את המלחמה לביצור העבודה העברית המאורגנת בשרון וקרא לדעת-הקהל ולמוסדות הישוב לעמוד לימיו ציבור הפועלים במלחמתו. החלשות דומות נתקבלו בישיבות פומביות של מועצת הפועלים ובאסיפות הפועלים במושבות השרון.

165