פועלים יהודים מחוץ לגדר
יהודים אולצו תחת לחץ האיכרים לעזוב את חמושבה העברית ובמקומם באו חורנים.
בכפר-סבא היו פועלים עבריים למן השנים הראשונות לקיומה, החל בשנת 1905 . על תנאי עבודתם של פועלים אלה קראנו במכתבים שכתבו דוד בן-גוריון, ברל כצנלסון ואחרים. כבר בשנות העשרים הראשונות לא התקבל הפועל העברי בעין יפה על-ידי רבים מהאיכרים. נוח היה להם בעבודה הערבית הזולה. הערבי מקבל את הכל ללא תרעומת, צמוד לעבודתו, אינו מתארגן בהסתדרות ואינו מבקש תיקון עולם. איכרים אלה לא הבינו את תנועת העבודה העברית ויראו מפניה. הם לא ידעו, או שכחו, כי באין פועל יהודי לא יהיה גם איכר יהודי, כך במרבית המושבות וכד גם בכפר-סבא.
''בימים האחרונים התחילו לדבר, למעשה, על דבר בניין כפר-סבא ההרוסה, אחרי החורבן שנעשה בידי הצבא התורכי לפני תום המלחמה. מר אוסישקין הבטיח להלוות לכפר-סבא 7000 לי''מ. אנשי כפר-סבא מסכימים, כמיבן! לתנאי זה! אלא שהם מפרשים למפרע את התנאי ואומרים, כי הכוונה היא רק בנוגע לבניין הבתים, שצריכים להיבנות בידי היהודים, אבל מה שניגע למשק - 'אוסישקיו איתנו הוא ונגד הפועלים'.'' כך מספר 'הפועל הצעיר' בכסלו תר''פ.
בט''ו בשבט תרפ''א (1921) כותב רושם הכרוניקה ב''הפועל הצעיר'' :
''בכפר-סבא נמצאים כעת שבעה פועלים מהעולים החדשים. שכר העבודה ליום 25-20 ג''מ (גרוש מצרי). הפועלים עובדים בנטיעה, בסימון ובחפירת גומות. חוסר הסידור בענייני האוכל והלינה מכביד על תנאי הקיום במושבה, מספר העובדים הערבים במושבה מגיע עד 60 ביום. הם מקבלים שכר עבודה עד 15 ג''מ ליום. להגדיל את מספר הפועלים העברים כאן לעת עתה אין כל אפשרות''.
בדין וחשבון לוועידה הרביעית של ההסתדרות החקלאית מופיעה סקירה על פועלי המושבות ובה נאמר, כי בשנת 1922 היו בכפר-סבא 22 פועלים, ארבע פועלות ואשת עובד אחת - ביחד 27 , מהם 25 חברים בהסתדרות. בשנת 1926 נמצאו במושבה 76 פועלים, 20 פועלות ו 12- נשי עובדים - בסך הכל 108 , מהם 81 חברים בהסתדרות.
השינוי הבולט במספר הפועלים חל בראשית שנת 1930 . לפי מופקד שנערך
163