בתים הרוסים על-ידי פורעים

אך לא מפני פגיעה ישרה, לא תמיד הספיק כל אחד להסתתר במקלט לפני בוא הפצצה, ועל חללי המחלות נוספו גם הרוגי הפצצות, מאחר שהיתה סכנה לשאת את המתים לבית הקברות הרגיל של המושבה, שנמצא במרחק מהלך חצי שעה ממנה קברו את המתים בחלקת אדמה קרובה למושבה ממזרח לה (היום בית-הקברות לחללי ההגנה וצה''ל). היא נתמלאה כולה קברים של מתי המהגרים, אבל גם במקום זה לא היו קוברי המתים בטוחים בחייהם. אחד הקברנים זאב כהן, נפגע מרסיס פצצה בעצם היותו עסוק בקבורת מת ונהרג בו במקום. הפצצות פגעו לפעמים גם בבתים.

''פעם פגעה פצצה בפינת המטבח והרסה חלק מהקירות ואת תנור הברזל, בפעם אחרת פרצה פצצה בעד הקיר לחדר השינה ריסקה את ארון הספרים ופיזרה את הספרים לכל עבר, הישיבה בכפר-סבא היתה בחזקת סכנה מתמדת. אנחנו, התושבים, נשארנו בכל זאת שם כדי לשמור לפחות בעיניים על בתינו ורכושנו.

''גם המהגרים ברובם נאחזו כאילו בצפרניהם במקום הזה הקרוב ביותר ליפו מחוץ לאיזור הפנוי מתוך תקווה, שבמחיר היסורים הללו יהיו הראשונים לחזור הביתה כאשר אך תיכבש המושבה בידי הבריטים הקרובים כל כך. ועד ההגירה, שעבר לצפון הארץ, השתדל לא פעם להוציא את המהגרים ולהעבירם צפונה, למקומות שקטים יותר. הוא עמל לא מעט להשיג רשיונות מהמפקדה לשלוח עגלות מהגליל להסעת מהגרים, השגת העגלות גם היא דבר לא קל ולא פשוט בימים ההם, המפקדה שבכפר-סבא לא ראתה בעין יפה את מציאותם של המוני מהגרים, וישוב אזרחי בכלל, בשטח החזית ממש. פעמים רבות ניסתה, איפוא, גם המפקדה, בשידולים, באיומים ובהאשמות בריגול ובאהדה לאוייב, להניע את המהגרים שיעזבו את המקום. עזרו לכך גם הנגישות והסחיטות ונסיונות השיד מצד החיילים על דעת עצמם והחיפושים אחרי 'משתמטים' ומאסרים רבים. אך על פי רוב הצלחנו להניסם בפחד-מוות באמרנו , שיש חולים במחלות מידבקות בבית, נמצאו מהגרים מעשים, שכשל כוח סבלם ועברו צפונה, אך רובם הגדול התעקש להישאר על אף הכל בקרבת יפו, בתקווה לגאולה הקרובה.

'' החורף עבר תוך מצור, מצוק ומחסור, ובאימת מוות תמידית, לפסח הישגנו בקושי מעט מצות וערכנו את הסדר. כשאמרנו לישון אחריו החלה הרעשה תדירה בתותחים. כשנשתתקה המולת התופת נרגענו מהאימה. בראותנו שלא קרה כלום ושאין שום סימן להתקפה ולתזוזת החזית, דעכה גם התקווה לגאולה הקרובה,

117