כפר-סבא אחרי שיקומה המחודש

''בליל ט''ו באייר נערכה הפצצת תופת על כפר-סבא. הרעמים וההתפוצצויות נמשכו עד אור הבוקר. פצצה אחת פגעה בבניין הציבורי, שבחלקו שימש לבית-חולים יהודי. שם שכבה במטבח בית-החולים נערה בת 18, מרים פומרנץ מירושלים, ששימשה כאחות מתנדבת בבית-החולים. הדף האוויר של ההתפוצצות הרים אותה ואת מיטתה מעבר למחיצה אל החדר הסמוה ושם מצאוה בבוקר מתה בריסוק איברים.

''ההרעשה הזאת, שהיתה אדירה מכל קודמותיה, שכנעה סוף-סוף את המהגרים העקשנים, שאין טעם לחכות עוד בכפר-סבא לבוא ,הגואלי, שכן אין לדעת אם יישאר איש בחיים עד היום ההוא. לפי הידיעות שבידי המפקד, אומרים שהאנגלים עומדים להחריב את כפר-סבא עד היסוד בתותחים. הוא פקד על כל המהגרים לעזוב את המקום מיד. בעוד ימים אחדים ישלח גם את התושבים המקומיים. כדי להקל על ההגירה מהכפר נתן עגלות רתומות לסוסים יחידים להוביל את המהגרים המעטים לתחנת הרכבת שבקלקיליה.

''המפקד, מתוך ידידות ושכנות טובה איתנו - הוא התאכסן בביתנו - המציא לנו 15 עגלות ובהן העברנו את רהיטינו שנשארו לפליטה מהפצצות ואת החלונות והדלתות והתריסים, ששימשו עד אז קירות לחפירת המקלט. בקלקיליה העמסתי את הכל בקרון-משא. בערב שבועות תרע''ח הנענו ברכבת לחדרה. מהתחנה העברנו את כל המטלטלין חצר בית אחי. כאן היתה סוכה בנויה מכלונסאות של אקליפטוס, מחוסרת גג, תקרה ורצפה. נקינו אותה, השלמנו את קירותיה בתריסים ובחלונות שהבאנו מכפר-סבא ומלמעלה סככנו אותה בחתיכת בד-אוהל קרוע שהישגנו ובשמיכות שונות. כך היתה לנו הסוכה לדירה.

''בחדרה היינו שומעים את רעמי התותחים והבינונו שרעמים אלה מחריבים את שארית הפליטה של רכושנו. התנחמנו שלפחות לא ראינו את החורבן בעינינו והיינו מחוץ לסכנה. שאלת השיכון למהגרים נפתרה לפני בוא החורף. סוף-סוף התאושש הצבא הבריטי והבקיע את החזית התורכית בקו קלקיליה - כפר-סבא. ממחרת יום הכיפורים תרע''ט הגיע עד חדרה בעקבות הצבא התורכי המוכה והנמלט במנוסה פרועה. נפתחה, איפוא, הדרך לשוב הביתה. למרבה הצער, חליתי, כרבים אחרים, בקדחת צהובה. ידידי דוד לוונברנ, ממהגרי כפר-סבא, השכיב אותי בעגלה מרופדת כרים ושמיכות והסיעני הביתה. החיילים הבריטים בהתקדמותם אמרו לא פעם לעצור את העגלה בדרך כי נסיעה ציווילית היתה אסורה אז בלי רשיון מיוחד, אך בראותם אותי ואת חוורון המוות שבפני ויתרו

118