כפר-סבא בחורבנה

איש חזרו ביום הכיבוש לתל-אביב, אך המסע בחזרה הופסק, היות שהתורכים שבו וכבשו את פתח-תקווח מידי הבריטים, וחחזיקו בה כחודש נוסף. כעבור חודש, בדצמבר 1917 , חזרו הבריטים וכבשו את אם המושבות. פליטי תל-אביב שעוד נותרו שם חזרו לבתיהם. בימי הגלות מתן רבים מהם. 248 מתו בכפר-סבא בלבד. בין המתים היה גם יוסף פריבר מכפר-סבא, שנדבק במחלח בשעת שסייע בטיפול בחולים.

חיי חברה ותרבות

''אחי בן ה-17, שהגיע לארץ בסןף שנת 1913 , כבר מצא אותי יושב בחדרי הבנוי, שהיה מהמעטים שנבנו בעבודה עברית. בשנים אלו החלו להתרכז בכפר-סבא פועלים יהודים, אחרוני חלוצי העליה השניה, ועמם יחד החלו לחתרקם חיים ציבוריים ותרבותיים במקום, חיים שנמשכו כשנה, עד פרוץ המלחמה העולמית הראשונה.

''עיסוקי הציבורי הראשון במקום היה בעונת קטיף השקדים של שנת 1914 , לאחר פרוץ מלחמת חעולם, כאשר נשים וילדים מכפרי הסביבה מילאו את ישובנו הקטן. קיבלתי פתק קטן מאת יוסף שפרינצק ז''ל ובו ביקש ממני למצוא עבודה לקבוצת תלמידי הגימנסיה 'הרצליה', שעקב חמלחמח נפסקה תמיכת הוריהם בהם והם נשארו ללא אפשרויות קיום. הכנסתי את הבחורים הצעירים לחדרי הקטן, איכסנתי אותם ודאגתי להם לעבודה, שתאפשר להם קיום לחדשים רבים.

עיסוק מלא מצאתי גם בשנים 1918-1917 , כאשר הישוב הקטן וחדל שלנו היה מלא פליטים, מגורשי יפו-תל-אביב. גם אחי יוסף מצא לעצמו בתחום זה שטח מחיה נרחב ופעל למען הפליטים יום וליל. בפרוץ מגיפת הטיפוס בין הפליטים נהיה אף הוא קרבנה.

חיי החברה והתרבות היו מצומצמים ביותר. ספריה והרצאות לא היו. בערבים היינו מתאספים והנעמנו את הזמן בשיחות ובשירים וערימות השקדים מילאו את מקום הגורן. זו היתה הצורה של חיי החברה. דודו של נתן רפופורט, מר זקש, תרם 500 פראנק זהב לזכר רעייתו המנוחה ובעצתי מסר את הכסף לייסוד ספריה, שנקראה ,ספריית רחל זקש'. כדי להגדיל את הספריה נערך נשף-תה ליד ערימת השקדים. שולחן גדול כוסה מפה לבנה ועליו מיחם גדול מלא מים רותחים. כולם נתכבדו בכוסות תה ותרמו לטובת הספריה. בכסף הזה נקנו ספרים חדשים ואני שימשתי ספרו.

115