יוסף פריבר

''20 בפברואר - ד''ר פייגנבום ומר לדרר הלכו לכפר-סבא. שלחנו לשם עגלות עם מזון. לכפר-סבא בא ד''ר קריגר, רופא צבאי והביא מכשירים להשמדת כינים.

'' 8 במרץ - נתקבל מכתב מאת ד''ר קריגר. במכתב דברים נוראים על המצב בכפר-סבא. יש שם כ-20 מקרי טיפוס בהרות.

''14 במרץ - באו עוד אחרים מכפר-סבא. אכולי כינים, נפוחי רעב מחוסרי דם. מחטאים אותם, גוזזים אותם, מוליכים אותם למרחק ומשם לוקחים את חפציהם לדודי קיטור מיוחדים.

''15 במרץ - האנגלים נמצאים בביר-עדס.

' 21 במרץ - דיזנגוף וגרוזובסקי שבו מכפר-סבא ומספרים נוראות על הרעב השורר שם. אין קמח ואי-אפשר לקנות. הם עומדים לנסוע לחיפה, והנה באה הפקודה מאת מושל חדרה לעכב את דיזנגוף. בכפר-סבא נשארו עוד כ-150 איש ומהם 85 חולים' '

מספר ד''ר משה קריגר :

''בפברואר 1918 נשלחתי לחזית והקמתי שם מעבדה רפואית ניידת באחד הפרדסים של קלקיליה. יום אחד אמר לי דיזנגוף, כי מצויים הרבה חולים מבין המגירשים הנמצאים בכפר-סבא. הבטחתי לו, כי אדווח על כך לרופא הראשי של המחנה הרביעי. ביקשתי רשות ללכת לכפר-סבא ולבדוק את המצב, והרשות ניתנה לי. היה לי אסיסטנט יהודי ושמו פולאק. לקחנו את כל המעבדה הניידת לכפר-סבא, ושם נתברר לי, כי פרצה שם בין הפלישים מגיפת טיפוס חוזר והגורם למגיפה היו הכינים.

''ידענו שבעקבות כך תפרוץ מגיפה של טיפוס הבהרות. היה בכפר-סבא רוקח ושמו סלור. בביתו אישפזנו את כל החולים ולא עבר יום והבית היה מלא חולים. דיווחתי על כך לממונה עלי ביקשתי רפואות וחמרי חיטוי. הזהרתי כי הדבר יכול לפגוע בצבא. אזהרה זו עשתה את שלה. קיבלתי את כל הדרוש והתחלנו לבודד את החולים ולהטיל עליהם הסגר. אך לא עבר זמן רב ונקראתי לכפר-סבא, כי פרצה שם מגיפת טיפוס הבהרות. ועד העזרה שלח למקום את ד''ר פייגנבום''.

כשמונה חדשים היתה תל-אביב נטושה. שיבת גוליה החלה רק בכסלו תרע''ח (נובמבר 1917), כאשר פתח-תקווה נכבשה בידי פרשים בריטיים. כ-500

114