|
נפוליונים שהיו מונחים בחשבון עובר ושב בנק אפ''ק ביפו ברבית קטנה. סכום זה היה קטן מכפי שהיה נחוץ להתנחלות במושבה קיימת, אבל בישוב מתהוה עוד אפשר היה לרכוש בו דבר-מה. בכן אמרתי בלבי: מאחר שממילא אני נמצא בכפר-סבא, בעבודה במטעי פסקל-רוקח, אולי אוכל לעשות גם לביתי. קניתי איפוא מהאחים גיסין מפ''ת את חלקתם שבכפר-סבא (כל חלרה כללה כרגיל 50 דונם אדמת-מטע ומגרש בן 5 דונמים) במחיר 30 נפוליונים, שהם 600 פרנק. אחרי שהם שילמו בעדה ליק''א את שני הפרנקים הראשונים לדונם, כמואר למעלה (כך עלה ערך האדמה אחרי שיהודים החלו להשקיע בה מרץ ויזמה). כמו כן קבלתי עלי לשלם, וגם שילמתי במשך שנים מספר את החוב ליק''א בסך 6 פר' לדונם. ביום ז' סיון תרס''ו נרשמה האדמה על שמי בספר-האחוזה היהודי העצמאי, שגם הוא היה חלק מה''אוטונומיה'' היהודית הבלתי-ליגאלית שהיתה קיימת למעשה בימים ההם, כפי שיבואר להלן. מעתה הייתי בכפר-סבא פועל ובעל-נחלה כאחד. הוצאתי עוד כסף מחשבוני בבנק, חרשתי את כל השטח חרישה עמוקה ונטעתי עליו כרם-שקדים. בשעות שהייתי חפשי מהעבודה השכירה טיפלתי בנטיעות שלי. בינתים, בהפסקה אחרי עונת העבודה, חזרתי לפתח-תקוה. קיבלתי את עבודת ה''מלמדות'', שעליה סיפרתי למעלה, והודות ל''שדכנות'' של טובי סופרינו מצאתי את בת-זוגי, כמו שכתוב: ''מצא אשה - מצא טוב''. אכן נוכחתי בכל ימי חיי, כי טובה היתה מציאתי. מאז היו ששת ימי העבודה בכל שבוע בכפר-סבא קשים וארוכים עוד יותר. מעתה הציקו הגעגועים הביתה, אל רעיתי אך כנגדם גדלו עוד יותר הטעם והעונג ביום-השבת המבורך, כשהייתי עמה בבית. לנטיעת הכרם באה גם היא לכפר-סבא ועזרה לי בעבודה. הודות לכך לא זו בלבד שהעבודה נגמרה
99
|
|