| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
הפגישה עם החברים ממושבות הדרום. על כל פנים עם גידול מספר הפועלים בפתח-תקוה, התפתחו גם בה חיי-חברה איזה שהם. ביחוד מעת שהוקם ''מועדון הפועלים'' והיה אפשר לאכול שם תבשיל חם ולישון במטה מוצעת. אבל כפר-סבא היה מרוחק גם הוא מהלך 2 1/2 - 3 שעות מפתח-תקוה (ומיפו פי-שנים). שם לא היתה קיימת אפילו הנוחות שבפתח-תקוה. שם לא היתה אפילו נוחות מינימלית. לא תבשיל חם ולא מטה מוצעת, רק מזון יבש המובא מפתח-תקוה ביום א' לכל השבוע ושינה על-גבי אצטבא של קרשים בחבורה בחדר אחד של הבנין היחיד בתנאי נוחות ונקיון למטה בהרבה מהמינימןם התרבותי. עמל מפרך מבוקר ועד ערב, צפיה ליום ו' ליום החזרה לפתח-תקוה למנוחת-השבת, על מנת לצאת שוב ביום א' בבוקר השכם ''אל הישימון''. לא היו כל סיכויים לישוב המקום בזמן הקרוב. כל עיקרו של המשק היה מטע-שקדים, שאפשר לעבדו גם מרחוק על-ידי פועלים. לא פעם בימי סגריר, כשהשמים הציפו את הדרך, נכזבה גם התקוה לחזור ''אל הישוב'' ליום השבת. ביום כזה, כשהעמל לא הקהה את המחשבה, העיקה שבעתים הרגשת הבדידות והניתוק מהישוב. היא השרתה הלך-רוח של נטרפי-אניה, שהוטלו לאי בודד ושומם, הרחק ממהלך האניות ומתקוה להגיע לארץ נושבת... היציאה לעבודה במטעי כפר-סבא דרשה איפוא מדת הקרבה גדולה בהרבה ממה שאפשרלדרןש מ''חלוץ'' בינוני. אף-על-פי-כן לא היססתי לצאת לעבוד במטעי פסקל-רוקח בכפר-סבא, כי חוץ מהחלוציות שהבאתי עמדי עוד משנות פועלתי הציונית בגולה, הנכונות לקבל עלי את היסורים שבהם נקנית ההשתרשות בארץ, ראיתי כאן סיכוי לבסס את עתידי, שלא אהיה תלוי בהכנסה משכר עבודה יומית. כזכור לקוראים, יצאתי מבית אבי כ''עולה בעל-הון'' בסך 1200 רובל זהב. בארץ הצטמק הסכום למספר קטן (כ-140) של 98
|
|