| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
במחצית הזמן שהיה דרוש לכך אילו עשיתיה לבדית אלא היא היתה, כמובן גם נעימה יותר. רעיתי עזרה לי בשנה שאחרי הנטיעה גם בעבודת ההרכבה. אני מרכיב והיא היתה קושרת את ההרכבות. אני מעמיד סמוכות והיא קושרת אליהן את הנטיעות הצעירות. זכורני, פעם עבר פרץ פסקל על סוסו ליד כרמנו ובראותו אותנו עובדים יחד, התעכב והעיר בהנאה: '' אה, איזו אידיליה!'' בשנה הרביעית, כשיצאו הנטיעות מגיל ה''עורלה'', זכינו לראות את פרי-עמלנו הראשון. קטענו את השקדים ואחרי קילוף, יבוש וגיפור היו לנו 10 קנטרים שקדים, שהובלנו אותם לפתח-תקוה אל חברת ''השקד'', שהתנהלה על-ידי ה' בנימין יהלום. קבלנו הכנסה הגונה. מאז הביא כרם זה תנובה טובה בכל שנה ושנה. בינתים, תוך הצפיה ליבול ראשון זה, נזדמן לי להגדיל את רכושי הקרקעי בכפר-סבא. פרשה זו קשורה בבעית ''העבודה העברית'', שנתעוררו אצלנו עוד בימים ההם. וכך היה במעשה: אחד מאכרי פתח-תקוה, דב מרגלית, היה בין המקבלים חלקות-אדמה מיק''א בכפר-סבא בתנאים הרגילים. אז עלה ארצה בן אחות אשתו בביאליסטוק ושמוא. מונצ'יק, שהיה אחד הפעילים ב''הפועל הצעיר'' וחברי וידידי הטוב. נתן לו מרגלית את החלקה במתנה בתנאי שיטע עליה כרם-שקדים ויטפל בו (בהתאם להתחייבות כלפי יק''א). הוא מרגלית, עזר לו גם בשליחת מחרשה גדולה ועשרה צמדים לחריש עמוק. מונצ'יק החל לעבוד והתגולל זמן ממושך בכפר-סבא עם יתר העובדים באכסניה הקשה שבחדר המשותף (גם אני נטלתי חלקי ביסורי-אכסניה אלה, כפי שאספרר להלן). והנה קמה לו צרה חדשה. היבלית שנשארה אחרי החריש העמוק, החלה להתפשט ולהזיק לנטיעות. היה צורך בידים עובדות, כדי להציל את הכרם. מונצ'יק התעקש לעבד את כרמו דוקא בעבודה עברית - - ופועלים אין. נסע לפתח-תקוה ודרש מלשכת העבודה פועלים עברים. אך בשום 100
|