בינתים, תוך הצפיה ליבול ראשון זה, נזדמן לי להגדיל את רכושי הקרקעי בכפר-סבא. פרשה זו קשורה בבעית ''העבודה העברית'', שנתעוררו אצלנו עוד בימים ההם. וכך היה במעשה: אחד מאכרי פתח-תקוה, דב מרגלית, היה בין המקבלים חלקות-אדמה מיק''א בכפר-סבא בתנאים הרגילים. אז עלה ארצה בן אחות אשתו בביאליסטוק ושמוא. מונצ'יק, שהיה אחד הפעילים ב''הפועל הצעיר'' וחברי וידידי הטוב. נתן לו מרגלית את החלקה במתנה בתנאי שיטע עליה כרם-שקדים ויטפל בו (בהתאם להתחייבות כלפי יק''א). הוא מרגלית, עזר לו גם בשליחת מחרשה גדולה ועשרה צמדים לחריש עמוק. מונצ'יק החל לעבוד והתגולל זמן ממושך בכפר-סבא עם יתר העובדים באכסניה הקשה שבחדר המשותף (גם אני נטלתי חלקי ביסורי-אכסניה אלה, כפי שאספרר להלן). והנה קמה לו צרה חדשה. היבלית שנשארה אחרי החריש העמוק, החלה להתפשט ולהזיק לנטיעות. היה צורך בידים עובדות, כדי להציל את הכרם. מונצ'יק התעקש לעבד את כרמו דוקא בעבודה עברית - - ופועלים אין. נסע לפתח-תקוה ודרש מלשכת העבודה פועלים עברים. אך בשום
100
