בפתח-תקוה התחילה רותמת את עצמה בעול העבודה הצבורית, כדי להביא תועלת לישוב בכל מקום שידה מגעת. עוד בהיותה פועלת יומית ארגנה את שרות המתנדבות במזנון של מועדון הפועלים. מהוריה, שבינתים עלו ארצה והתישבו בפתח-תקוה, קיבךה את המיחם המשפחתי, שהביאו עמהם מרוסיה, לצרכי המזנון של מועדון הפועלים, כמסופרלמעלה. במשך השנים שאחרי-כן השקיעה הרבה מרץ והתמדה בעבודה סוציאלית למען האם והילד. עמדה בראש המפעל המקומי להזנת ילדי נצרכים מטעם קרן אלפרד מונד ואחר-כך בראש הלשכה לעבודה סוציאלית (הלשכה המקומית של המפעל הארצי מיסודה של הגברת סולד). בפעולות אלה זכתה להכרה כללית וגם לעזרה מטעם ועד המושבה, שבראשו עמד אז ר' שלמה שטמפר. היא המשיכה בפעולות אלה עד היום בכפר-סבא - - -

אך זוהי כבר קפיצה רחוקה מדי. בתקופה המדוברת כאן עדיין לא היה ''כפר-סבא'', אלא שמ-מקום מהעבר הרחוק, המוזכר אי-שם בתלמוד ובכתבי יוסף בן-מתתיהו ושם של מושבה שיהודים טובים אמרו להקים. היה עוד צורך בהרבה זיעת-אפים, בהרבה עמל ותלאות עד שהמחשבה הטובה תהיה לממשות טובה.

ובכן, כאמור למעלה, הייתי עובד במקום שנועד להיות שוב כפר-סבא, כפועל מפתח-תקוה שיצא אל הישימון הרחוק. בהפסקה שבין תקופת-עבודה אחת לשניה הייתי חוזר למקום-הישוב, לפתח-תקוה. אז נזדמנה לי עבודת ה''מלמדות'' האמורה למעלה: לעזור למאשה אורלוב בקריאה בספרות העברית החדשה. בכל ערב אחרי העבודה היינו יושבים שעות וקןראים יחד לאור המנורה הכחולה שלי. קראנו את כל סיפורי אז''ר, מאפו ודוד פרישמן, אחר-כך עברנו אל הפובליציסטיקה הכבדה, אשר במאמרי אחד-העם בספר ''על פרשת דרכים''. אחרי הקריאה היו מתפתחים בינינו וכוחים,

89