| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
הערבים. היא סירבה בהחלט להכנע לרפיון. בכח רצונה הכביר המשיכה ללכת ברגלים כואבות ופצועות במשך יומיים עד שהגיעו לחדרה. שם נחה ימים אחדים עד שנרפאו רגליה ונכנסה לעבוד בקבוצת הפועלים שנמסר לה לעבד את גן-שמואל. היא בחרה דוקא בעבודת מעדר, כדי לתת את המכסימום של כוחה לעבודת אדמת ארצנו ולסלול דרך לבחורות אחרות. שלא תבהלנה מפני קשי העבודה. אכן היא הסתגלה במשך זמן קצר ועבדה יד ביד עם כל הפועלים הגברים. אחד מחברי חדרה, שראה אותה בעבודתה הקשה, חמל עליה והציע לה לעבוד עבודה קלה יותר כעוזרת במשק בית. היא דחתה את ההצעה הנדיבה, באמרה, שלמען האידיאל החלוצי כדאי לה לעמול עוד יותר. אחר-כך פנה אליה תושב הדרתי נכבד יותר בהצעה נכבדה יותר. התושב היה יהושע חנקין, איש גאולת האדמה בארצנו, גואל אדמת חדרה וממיסדי המושבה. הצעתו היתה שתעזוב את העבודה בגן-שמואל ותכנס לעבוד בבית-הספר החדרתי כמורה לתפירה וגזירה. כשעמדה גם הפעם על האידיאל לעבוד את האדמה, הביע לה את דעתו, כי בעבודתה המקצועית בהכשרת בנות המושבה לעבודות מועילות ונחוצות במשפחה תבוא לבניו הארץ תועלת גדולה יותר מאשר בעבודה במעדר בגן-שמואל. לדבריו הצטרפו גם אחרים מתושבי חדרה (ביניהם וזלינסקי ונחום סמונוב ועוד). אז הסכימה בתנאי שמנהל בית-הספר, מר טרבלוס (שהשתלם אח''כ והגיע לתואר ד''ר טרבלוס), יקבל עליו להכין לה את המונחים המקצועיים בעברית. העבודה בבית-הספר מצא סיפוק וגם הכרה מצד המנהל והמורים. בכלל זכתה ליחסי ידידות והוקרה מצד התושבים. גם עליה נתחבב המקום ותושביו, שהצטיינו בגבורת-הקרבה מתמדת ובאהבת אדמתם. והנה התחילה הקדחת החדרתית פוקדת גם אותה. פקודת הרופאים חזקה עליה למהר ולעזוב את המקום. אז עברה לפתח-תקוה. אחר-כך נתקבלה בתור מורה לתפירה וגזירה בבית-
88
|
|