היא לא חזרה ליפו להורות גזירה ותפירה בגימנסיה, נשארה בפאריס, אבל גם שם היתה נאמנת לציון ולשפה העברית.
בשנת 1914 נישאה לסופר צעיר, יליד וארשה, שלמד בצרפת, ושמו יוסטמן. שניהם יחד הוציאו אחר-כך ספר ''השירה והפיסול'' (בצרפתית), שהכיל ממיטב שיריו וצילומים אמנותיים של מיטב פסליה. בעלה נספה במגפת ''השפעת הספרדית'' שהפילה חלליםרבים בפאריס בשנת 1917. מאז הקדישה את כל חייה לאמנות ולגידול בנה, וגם לעזרה ולעצה לאמנים עבריים, שבאו לבקש את מזלם והתקדמותם בפאריס.
כשנסע ח. נ. ביאליק ב-1926 לאמריקה, התעכב זמן-מה בפאריס, כדי שחנה אורלוב תפסל את דמותו בברונזה. מאז העריץ אותה מאד. שנים ממכתביו אליה נתפרסמו באגרות ביאליק (בהוצאות ''דביר''), אחד בכרך ג' ואחד בכרך ה'. בחנוכה תרפ''ז כשבאה חנה אורלוב לבקר את משפחתה בארץ, בא ביאליק לנשף-לביבות שנערך בבית אחיה צבי נשרי במוצאי שבת חנוכה. המשורר הגיש לה את ספר שיריו בכריכה מהודרת. בלי כל הכנה ומחשבה מראש רשם בו חרוזי-מזכרת דלהלן:
83
