כפי שאפשר לראות מדוגמה קטנה זו היה להם לצאצאי האורלובים אוצר מרץ וכשרון. הוא לא נתבזבז בתחום הצר של העיירה הקטנה. הם הביאוהו לארץ-ישראל.

בראשונה עלה הבן השלישי צבי, בשנת 1904, אחרי סיימו את שרותו בצבא הרוסי. עד 1907 עבד כפועל חקלאי וכבעל מלאכה - בפתח-תקוה. בסוף אותה שנה הוצע לו ע''י מנהלי הגמנסיה, שהכירוהו עוד מרוסיה להורות בגימנסיה העברית. האיש שהורה לפניו את המקצוע הזה לא הצליח לחנך את זאטוטי היהודים היפואים למשמעת ''גויית''. הוא, כחייל לשעבר, בודאי סיגל לו הרגלים של סדר ומשמעת. וכפי שקיוו יוכל להשרישם גם בחניכיו. באין ברירה הסכים צבי להצעה. כשהתפלאו במשפחה, כיצד יוכל להצליח בתפקיד שלא הוכשר לו מעולם, ענתה אמו: - מה הפליאה? הרשל שלי ידע עוד בקטנותו לעמוד על ראשו ורגליו למעלה... צבי עצמו לא תפס את הענין בפשטות כזו והתנה שיורשה לו לצאת לההשתלם לחוץ-לארץ. אכן יצא פעמים להשתלם, פעם לשוויץ ולגרמניה ואחרי שנים אחדות שוב לשוודיה ולדניה. מאז שרת כל הזמן את החינוך הגופני בגימנסיה, בבית הספר לבנות,

78