אחרי פטירתו מסרה אמי את הבית והחנות לאחי הבכור, ארזה את מעט חפציה וצרור כספה, שהכיל כמה מאות רובלים, ויצאה עם רחל בתה בדרך העולים לאודיסה. בי''ד סיון תרע''ג הגיעו ארצה לחוף יפו ונסעו בדיליז'אנס לפתח-תקוה, מקום מגורי משפחתי. שם לא מצאו אותנו, כי בו ביום העברתי את משפחתי לביתי בכפר-סבא. הם שכרו עגלה ובאו אחרינו. כך זכינו ביום אחד לשתי שמחות: לחנוכת הבית ולבוא האם והאחות.

מאז חיתה אמי בביתי בכבוד. עסקה כאות-נפשה בתפילה, במעשים טובים, במתן צדקה ובגמילות-חסדים מכספה שהביאה עמה מהגולה. היא יסדה קופת גמילות-חסדים זעירה ועזרה לכל פונה אליה בהלואה ובדברי עידוד וניחומים. כמו כן עזרה לאשתי בניהול הבית ובטיפול בילדים ואיפשרה לה להתפנות לפעילות צבורית ולעזרה סוציאלית. היחסים בינה לבין אשתי היו כמו בין אם לבת אהובה. יחד אתנו סבלה את תלאות ימי מלחמת-העולם הקודמת והתקופה שאחריה. יחד אתנו זכתה לראות בגידול הישוב במושבתנו ובסביבתה עד בא יומה ובשנתה השמונים נפטרה בשיבה טובה בט''ז אדר תרפ''ט ונקברה בכפר-סבא. כל תושבי המושבה נהרו אחרי מטתה. הרב הספידה וציינה כאשה צדקנית טובת-לב, שהרבתה לעשות צדקה וחסד. תנצב''ה.

כעת נעבור למשפחת אורלוב.

בעיירה קאמינקה (צאריאקונסטנטינובקה) אשר בפלך ייקאט-רינוסלאב (כיום דניפרופטרובסק) באוקראינה היה סוחר ושמו רפאל אורלוב ושם אשתו רחל. להם בנים ובנות, שנתחנכו בחדר והיו חדורים משיכה לארץ-ישראל מנעוריהם. כפי הנראה היו ברוכים בכשרונות, במרץ ובשכל עוד מילדותם.

לדוגמה הנני להציג אחד מהם, את אברהם, בהיותו כבן

77