מרכושם החי זכו להעביר את רובו המכריע לארץ-ישראל, חוץ מהבת הבכירה טובה (בנשואה גודלין), שהשתקע באמריקה, והבן הראשון צבי אהרו, שנשאר בדיסנה להמשיך את ניהול בית-המסחר של ההורים. חומת הדם והאש, שהפרידה בינינו ובין גולת ישראל באירופה, הסתירה גם אותו מעינינו. הבן השני, דב, היה הראשון לעולים ארצה, כפי המסופר עד עתה. אחריו עלה אחיו זאב בשנת 1908. כיום הוא מכונאי במפעל המים של המושבה חדרה. אחותם תקוה עלתה בשנת 1909 ונישאה ליצחק גרזון, שהוא כיום מנהל העבודה בדפוס ''הפועל הצעיר'' בתל-אביב. בשנת 1913 עלתה אחותם רחל עם אמה ונישאה לזוסיא גולדנברג. כיום הם אכרים בכפר-יחזקאל. לבסוף בשנת 1922 עלתה אחותם נחמה, אחרי התאלמנה מבעלה הראשון ונישאה לצבי אורלוב (כיום נשרי). מורה להתעמלות בגימנסיה ''הרצליה'' בתל-אביב ונושא תואר-הכבוד ''זקן מורי ההתעמלות בארצנו''. אחד מבניהם דוד, נפל חלל בעת מהומות-הדמים בארצנו בשנת 1936. השם ינקום דמו.

ההורים הלכו והזקינו בביתם אשר בדיסנה, בהיותם מקבלים לעתים תכופות מכתבים מארץ-ישראל מבניהם ומבנותיהם. בהם לפעמים בשורות משמחות על נשואיהם ועל הולדת נכדים ונכדות. אחר-כך באו במכתבים דרישות תכופות, שההורים יבואו ארצה גם הם, להיות לעת זיקנה יחד עם רוב צאצאיהם בארץ-הקודש. אמי הסכימה מיד. אבי פקפק בתחילה, ביחוד משום שהיה קשה עליו להתרחק מהאדמו''ר הליבאוויצ'י. תוך חליפת-המכתבים והויכוחים

76