מקום חשוב בחיי הפועלים החלוצים בימים ההם, וכמובן גם בחיי אני, שנמניתי אז על צבור זה, תפסו הטיולים לשם הכרת הארץ ולשם ביסוס נפשי של זכות החזקה והבעלות עליה. קיימנו את הצו שנאמר לאברהם אבינו:''קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה.''

החקלאות בימים ההם לא היתה עדיין תעשיה, הקשורה במכונות ובקצב דוחק יומם ולילה. כפעם בפעם נמצאו לו לחלוץ ימים פנוים לטיולים. מובן מאליו, שבשורה ראשונה באו בחשבון המקומות הקרובים לסג'רה.

ביזמת המורה המקומי מר ויינשטיין, יהודי משכיל ואוהד את צעירי הפועלים, (גם אני הייתי מבאי ביתו ושאלתי ממנו לקריאה ספרים הרבה מתקופת ''המאספים'') ערכנו טיול לראש הר התבור, הקרוב אלינו. יצאנו בבוקר השכם, בטרם תזרח השמש. עברנו לרגלי ההר ליד מחנה הבדואים ערב א-זבח, שהיו מפורסמים כשודדי דרכים. מכיוון שלא פחדנו מהם לא העיזו לנגוע בנו לרעה. טיפסנו ועלינו בשביל צר לראש ההר. שם מצאנו מנזר נוצרי ובו אוסף של עתיקות שנחשפו בחפירות שנעשו על ההר. משם נתגלה לעינינו מראה נהדר. כל עמק יזרעאל נראה כשטיח ירוק ירוק. אמנם כל השטח היה ריק מכל סימני ישוב, חוץ מכמה כפרים עלובים, הנראים מרחוק כדומים לקברים. כיום המראה משם אחר לגמרי: העמק זרוע ישובים עבריים. אך אז עדייןלא היו כל אלה אפילו בחלום. רק בחזון העבר ראיתי שם תנועה כבירה ונאדרת בגבורה: ברק בן אבינועם יורד בראש בני זבולון ובני נפתלי, מסתער על מחנה צבא יבין מלך כנען, רודף אחרי סיסרא וחילו עד חרושת-הגויים ממערב

54