עבודתי הראשונה היתה בגינה שליד הבית: לעדור תלוליות על תפוחי-האדמה. אחד מאריסי הכפר לימדני כיצד להחזיק במעדר ואני התחלתי לעשות את המוטל עלי. בלהיטות רבה התנפלתי על העבודה. עם כי אחרי שעה הופיעו התגובות הגופניות המטרידות: כאב בגב, אבעבועות בעור הרך של כפות-הידים, התפקעות האבעבועות ונזילת מיץ רירי לבן - בכל זאת התחזקתי ברוחי ובגופי לשאת את העבודה ויסוריה באומץ ולא לפגר בה, כדי שיגיעתי תביא גם את התועלת הנרצה. קשה היתה העבודה. חום היום הכביד אותה עוד יותר,אבל התרגלתי בה. כשעברו ימים אחדים וראיתי ברכה בעמלי, כבר הרגשתי את עצמי כאיש-אדמה ממש.

והנה בא נסיון קשה חדש: לחרוש. הפרדות היו פראיות וסירבו להכנס אל הרתמה. בפעם הראשונה בא חבר לעזרתי. אחרי שהפרדות היו רתומות הרגישו שעליהן למשוך. בעונג שבעמל ראיתי תלם נפתח בפני האדמה בעקבות המחרשה שאחזתי בקרנותיה: התלם נגמר. כשהפניתי את הצמד חזרה לתלם שני נסתבכו הרתמות. שוב בא חבר ועזרני לצאת מהמיצר. בסוף התלם השני כבר יכלתי בעצמי לעבור אל השלישי.

במשך הזמן התרגלתי לכל העבודות שבמשק, אך לא יכלתי להסתגל לחיים בבתי-החומר, בלי אור, בלי סביבה תרבותית. געגועים הציקו לי לחיי חברה, לספרים, לעתונים, להרצאות סוף-סוף, אחרי שני חדשי עבודה בבית-גן באה ישועתי.

באחד הימים בא שליח מיוחד מאת האגרונום קראוזה והזמינני לבוא לסג'רה ולעבוד שם. - וכך היה הדבר: כשיצא מר קאלוואריסקי לטיול אל הר תבור, השאיר אותי בסג'רה על מנת לסדרני בעבודה לכשישוב. אך היה עליו לנסוע בענין דחוף אל הגליל העליון ותוך טרדתו בענינים אחרים שכח אותי. כשביקר אחר-כך שוב בסג'רה נזכר בי ושאל על אודותי והנה

49