לרגלי העיפות מההליכה היתה הישיבה טובה גם בחדר כזה. ההרגשה הקודרת למראה ה''דירה'', התחילה לתת לי סיפוק של יסורי ארץ-ישראל.

לארוחת-ערב בישלו החברים אורז בסיר לא נקי ביותר.הוספנו לאורז מעט שמן-שומשומין ואכלנו. אחר כך שחינו טה לאור מנורת-נפט קטנה ומפויחת. אחרי האוכל נזדמנה לי הנאה ארצישראלית חדשה, שבילדותי הכרתי אותה מקריאה במגילת רות: לישון תחת כיפת השמים על ערימת שבלי החטים בגורן. זה היה ''חדר-שינה'' נעים ומרווח הרבה יותר מבית-החומר הקטן והמחניק. שם שכבנו כולנו. עטופים במטפחות לבנות למחסה מפני שפע הטל. ממעל לראשינו רקיע מלא כוכבים נוצצים בתכלתו העמוקה שלפני עלות הירח. רוח צוננת משיבת-נפש מלטפת ומרגיעה אחרי חום היום. המראה הזה דבר אל נפשי הרבה מאד. הפעם הרגשתי כבר בכל גופי את המנוחה על אדמת ארצי וזכרונות קדומים רחשו בלבי. נרדמתי במהירה. כשנתעוררתי פעם בלילה, כשהירח כבר שפך את מלא אורו, לבש הנוף לעיני צורה אחרת בפאר חדש לגמרי. אכן יפים הלילות בכנען: יכול אני לומר, כי זה היה לי הלילה הראשון להתיחדותי עם אדמת ארצנו.

בבוקר השכם קמנו רטובים מטל. עמדנו להתחמם קצת לאור השמש העולה ונכנסנו אל הבית לסעוד את לבנו לפני העבודה. גם הפעם היתה סעודתנו אורז בשמן-שומשומין וטה. הנה בא

48