הסכמתי בשמחה רבה. הם הבטיחו לחזור בעוד שעה ולקחתני עמהם. אני נכנסתי להפרד ממר כהן ולהכין את עצמי לדרך. מר כהן הזהירני שאתחרט על ההליכה שמה, ואני טענתי כנגדו שלא אתחרט. הן לעבוד אני הולך. אני מקבל עלי בלב שלם כל מה שיהיה ובלבד שאעבוד.

פשטתי את חליפתי ולבשתי בגדי עבודה. כשחזרו הבחורים לקחו את שתי מזודותי, קשרו אותן לצדי החמור, עלו על חמוריהם ויצאו לדרך ואני הולך עמהם ברגל כי לא היה חמור מיותר בשבילי. הבטיחו לי להתחלף אתי בדרך. החברים הסבירו לי שזהו כפר-קמה, מושב של צ'רקסים מוסלמים, שהגירו מארץ שהצאר הרוסי השתלט עליה, כדי לחסות בצל ממשלה מוסלמית. אכן גם אנחנו היגרנו משם מאותו הנימוק, אבל למטרה אחרת...

עם חשכה ירדנו במורד התלול של הרמה והגענו לקבוצה קטנה של בתי חומר דלים וקודרים, כאלה שראיתי בדרך בכפרים הערביים. החברים הודיעוני, שזהו המקום. אלה הם

47