באותו מעמד קרא אליו את מר כהן, בעל המלון שבחצר החוה, ואמר לו:

- קח אתך את הבחור הזה ושים עינך עליו לטובה, ואת החשבון תמסור למשרד.

במלון נתקלתי באכזבה ראשונה. באתי ארצה להתנסות בקשיים וביסורים , כדי להיות ראוי לישיבת ארץ-ישראל, והנה מגישים לי חמאה, שמנת, גבינה ודבש. מילא, הבלגתי ושכבתי לישון בתקוה, שמחר בבוקר אתחיל לכפר בזיעת אפים על התפנוקים הללו. השכמתי בבוקר ללכת אל מר קאלוואריסקי, אך מר כהן אמר לי, שבשעה מוקדמת כזו לא יתכן לגשת אליו, המתנתי עד צאת השמש. יצאתי אל פני בית הפקידות והנה גם ארבעה סוסים מחכים שם, ארבעה סוסים אבירים, מאוכפים יפה, קשורים לעמודי המדרגות. אחד הבחורים מסביר לי, שמר קראוזה ואורחיו מתכוננים לעלות ברכיבת טיול אל הר תבור. והנה הם יורדים ארבעתם: מר קראוזה, מר קאלוואריסקי, ועוד אחד, שהוגד לי כי הוא בוריס גולדברג (אחיו של י. ל. גולדברג מווילנה), ובחורה לבושה מכנסי-רכיבה, שהוגד לי, כי היא מניה וילבושביץ (שעוד בחו''ל שמעתי על פעילותה רבת המרץ בארגון פועלי מינסק ובהנהגתם). ודאי, זכות גדולה היא לי, לראות ארבעה אישים חשובים בצוותא אחת, אבל אני הרי באתי לעבוד! רציתי לגשת אל מר קאלוואריסקי לשאול אותו בדבר סידורי בעבודה, אך מר כהן לא נתנני. כעת לא נאה להפריע ולעבודה אספיק לצאת מחר.

חבורת הרוכבים יצאה מהחצר, ואני נשארתי כנדהם. מה לעשות כעת? כהן משדל אותי לחזור אל המלון. אשתו מכינה היום לביבות בשמנת... ''מה לי לביבות? אני באתי לעבוד!''

46