בחות סג'רה ניתן לי מקום בחדר גדול ומרווח בקומה התחתונה של בית הפקידות, ובו חלון לעבר הרי הגליל ומטה נקיה בשבילי, כמובן.שם מצאתי אחדים מבחורי קבוצת עולי הומל, שהכרתים עוד בפתח-תקוה. אצלם מצאתי ספרים חדשים ועתונים, מטעמים אשר אהבה נפשי. התנפלתי עליהם בבולמוס של רעב וצמאון, אך עיני לא הספיקו לבלוע את הכל בבת-אחת. אלא שידעתי, כי עוד ימים וערבים לפני, ולא עלי המלאכה לגמור ביום אחד.

אחרי ליל מנוחה תחת קורת גג נשלחתי עם חברים אחדים לעבודה מסוג חדש: לכרות ולבקע עצים ביער שלרגלי הר תבור,לדלק בשביל הטחנה שבסג'רה. הצטיידנו במשורים ובגרזנים ויצאנו. החברים הותיקים למדוני במהרה את העבודה הזאת. אחרי שהייתי כבר מאומן בעבודה גופנית הספקתי גם אני לעשות לא פחות מהאחרים. מחצר החוה שלחו לנו על גבי חמור מים טובים לשתיה. עבדנו עד לפנות ערב ונסענו הביתה על גבי העגלות שבאו להוביל את העצים ופינו מלא שירה. צרכי אוכל לערב קנינו מהחנות שבחצר. התרחצנו, החלפנו בגדים, סעדנו ויצאנו לטייל בין סלעי הסביבה. ספגנו את מראות הרי הגליל ושוחחנו בזכרונות מחיינו בגולה ובעבודתנו הציונית שם. בערבים היינו משתטחים על ערימת הגורן, הוזים וחולמים לאור הכוכבים ומשוחחים על החיים ביהודה ובגליל ועל עתידות ארצנו. כך היינו ממשיכים עד שרטיבות הטל הזכירתנו, כי השעה כבר מאוחרת קצת וצריך ללכת הביתה לישון ולהחליף כח ליום המחרת.

בין החברים מצאתי אחד שהתקשרתי אתו בידידות מיוחדת ואתו מצאתי שפה משותפת גם בעניני הספרות העברית, שהיתה

50