ממחרת ל''ג בעומר יצאתי לדרך בעגלתו של ר' אברהם פלדמן, שלקח אתו עוד נוסעים אחדים למקומות שונים בגליל. אז לא היו שרותי-נסיעה מסודרים בארץ, רק הזדמנויות. דרך משל: מי שהיה צריך לנסוע מיפו לראש-פינה, היה מחכה עד שתסע עגלה לצפון, לזכרון-יעקב או לחיפה. שם היה מחכה לעגלה שתסע לנצרת או לטבריה. שם היה משתדל למצא עגלה הנוסעת לקונייטרה או למתולה, או לראש-פינה עצמה. רק אמידים ביותר שכרו להם עגלה ישר למחוז חפצם. אני, מכיוון שהייתי חדש בארץ ועדיין לא הייתי בקי בנסיעת-הזדמנות, שכרתי לי עגלה ישר לסג'רה כמנהג אמידים. עגלה זו שימשה ''הזדמנות'' למספר נוסעים אחרים הגלילה.

דרכנו עברה בנתיבי חול שוקעני ועל פני מסלול רעוע ומרקיד קרבים שנקרא ''כביש'', ממיטב היצירות של השלטון הטורקי בארץ... רק פה ושם הפסיקו כפרים ערבים את השממה. באחד המקומות, לרגלי הרי שומרון, הראוני חברי-לנסיעה משמאלנו מרחוק את כיוון הדרך למושבה החדשה חדרה. הם סיפרו לי ווראות על סבלות המיתישבים ועל קציר המות שהקדחת קוצרת בהם. פה ושם הפיגו הנוסעים את שעמום הנסיעה בסיפורים רומנטיים על מלחמות שהתחוללו באותם המקומות בין שודדים לשוטרים ועל מלחמות של נקמת-דם בין כפר לכפר ובין שבט לשבט. מתוך אוירה זו של ימי-הבינים הגענו לפנות ערב לסביבה תרבותית חדישה, ששליחיה הראשונים היו אכרים יהודים רוכבים על חמורים. אלה היו אכרים מזכרון-יעקב, החוזרים הביתה מעבודתם. סוסינו העייפים השתרכו בדרך הרוכבים, עלינו אל המושבה. ר' אברהם הכניס את הסוסים ללינת לילה בחצר מלון

44