הלכתי ל''חאו'' (פונדק) בשוק-אל-דייר, בו מחזיקים אכרי פתח-תקוה את עגלותיהם וסוסיהם בבואם העירה. לפי הידיעות שקבלתי ביפו רגיל לבוא אל ה''חאן'' הזה האכר אברהם פלדמן, שהיה עוסק גם בהובלת נוסעים בעגלתו לכל קצוי הארץ. אגב, היש הזה נקרא במושבה בכינוי אברהם ''פלייצקר'', על שום שתי כתפיו הרחבות, שהיה מטה אותן לעזרת סוסיו לחלץ את העגלה כשהיתה שקועה בבוץ או בחול עמוק. מצאתי את האיש ב''חאן'' וגמרתי אתו, שיובילני עד סג'רה, אותי עם שתי מזודותי בשכר שני נפוליונים זהב. הוסכם בינינו, שנסיעה מיוחדת זו תתחיל רק מפתח-תקוה, כי לעת עתה עליו להסיע הביתה לפנות ערב את בני מושבתו שבאו העירה לסידור עניניהם. גם אני אוכל להצטרף אליהם וללון בפתח-תקוה ואם ירצה השם מחר נוכל לנסוע אל הגליל.

בקוצר-רוח חכיתי להתחלת הנסיעה, ליציאה מן העיר, שבה עוד מורגשת הגלות, לארץ-ישראל ממש, אל המושבה. אכן יצאתי לדרך לפנות ערב בעגלה המלאה נוסעים, וכך נסענו עד גבול פתח-תקוה. שם התחילו להתרומם גבעות חול והנוסעים נתבקשו לרדת, במחילת כבודם, ולהלך בצד העגלה, שאפילו בריקנותה היא כבדה למדי לשני הסוסים בחולות העמוקים. כך הלכנו ברגל עד בואנו לפתח-תקוה.

בבואי אל המושבה מצאתי את עצמי לפתע בתוך חג - ל''ג בעומר. הילדים הדליקו מדורות גדולות על מגרשים פנויים ולהבותיהן האירו את הלילה, זכר ל''הדלקה'' הגדולה הנערכת בערב זה במירון. כאן מצאתי פועלים אחדים מקבוצת הומל שבאו לפני, הסתדרו בעבודה בפרדס של הד''ר אהרן מזיא וחיו ב'קומונה'', בדירה משותפת ובמשק-בית משותף. דירתם היתה כעין מרכז לפועלים החלוצים שעבדו במושבה ולכל חלוץ חדש

42