- אל יפול רוחך אם תראה בארץ דברים, שבגלות לא כך תיארת אותם לך. חוק עולם הוא, שהמציאות אינה דומה לחזון. למען ארץ-ישראל צריך אדם לקבל את המציאות כמו שהיא.

בבית הד''ר יפה הוצגתי אז גם בפני מר אליהו ספיר, שהיה אז סגן מנהל בנק אנגלו-פלשתינה ביפו (שמנהלו הראשי היה ר' זלמן דוד ליבונטין ז''ל). השתמשתי בשעת-הכושר ושאלתי את הבנקאי (שהיה, אגב, תלמיד-חכם וחוקר מלומד בידיעת ארצנו ורבה בקיאותו בשפה ובתרבות של הערבים), מה לעשות בכסף שהבאתי אתי. הוא השיב לי, שבענין זה מוטב שאבוא מחר אליו אל הבנק ושם יסדר את הדבר.

באותו בית מצאתי את העלמה יפה, שהרביתי לדבר עליה בחוץ-לארץ עוד לפני שהכרתיה. היא, אחותו של הד''ר יפה, מנהלת גן-הילדים העברי ביפו, והגברת חמדה בן-יהודה (אשתו של אליעזר בן-יהודה מירושלים) היו בימים ההם שתי הנשים הארצישראליות, המפורסמות בכל תפוצות העולם הציוני בדיבורון העברי ובבקיאותן הגדולה בשפה העברית ובספרותה. ביחוד הצגתי למופת את העלמה יפה לחברות אגודת הצעירות הציוניות ''יהודית'' בפולצק, שגם הן תשקודנה על ידיעת השפה העברית והדיבור בה. כעת שמחתי בראותי, כי אכן לא הגזמתי. העלמה יפה דיברה עברית רהוטה במבטא ספרדי נאה. היא הזמינה אותי לבקר מחר ב''גן'' שלה.

ביקורי ב''גן'' איכזב אותי קצת. הוא נמצא בדירה צרה בנוה שלום ולא היה בו שם עץ או פרח, שיצדיק את שמו - ''גן''. המנהלת הסבירה לי, שכאן בשכונה הצפופה אי-אפשר למצוא גן

40